1, ש"נ, מ"ר בכנ' מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם, — מעלת מי שהוא ראש העם וכיוצא בזה: השפילו שבו כי ירד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם 2 עטרת תפארתכם (ירמ' יג יח).
1 עי' הערה הבאה.
2 בהרבה כ"י וקצת דפוסים מראשתיכם כתיב, חסר וו, אך בכלם נקוד המלה הוא כך, וראו הקדמונים במלה זו שם מפשט במשמ' מעלה ורשות. ת"י: יקרכון. ריב"ג: ריאשתכמ, ואמר: וקד אט'הרוא הד'ה אלאלפ פי כי ירד מראשותיכם, ריאשתכמ, — ובעבר': וכבר הראו אלף זו (ר"ל הניעוה בשוא נע) במראשותיכם ופרושו בערב' ריאשתכם (והוא ראשוּת). וכן פרש"י מלה זו בעלייתכם. וקבע רד"ק בפרוש הצורה מראשה ליחי' ואמר שהיא בפלס ממלכה (מכלול, שער מה"ש) , (ובהשרשים, ובפרושו לירמ'), ואמר בפרושו וז"ל: האחד מראשה בפלס ממלכה והוא שם לרשות ולממלכה ואמר ירד (לשון יחיד) ואמר מראשותיכם לשון רבים ר"ל שום רשות לא נשאר לכם וכו' עטרת תפארתכם כפל הענין במלות שונות, ואמר ירד לשון זכר ומראשותיכם ועטרת לשון נקבה ר"ל דבר מראשותיכם וכו'. ורוב החדשים הגיהו לפי היוני והסורי מראשכם. ואפשר כי הנקוד האמתי הוא מֵראשותיכם, במם צרויה, וראשותיכם הוא כמו ראשיכם, עי' רַאֲשָׁה, מ"ר ראשות. אעפי"כ דעת רבי הלשון שלנו, ת"י, ריב"ג, רש"י ורד"ק כדַים לקבוע הצורה מַרְאָשָׁה בלשון במשמ' ראשׁוּת.