1   עי' הערה הבאה.

2 כך, בשתי מלים ויוד אחרי הנון במלה הראשונה, בכל נסחא' הדפוס וכ"י במשניות ובגמ' בבלי וירוש', וכך בתוספתא בנסח' הדפו' ובכ"י א"פ. וכך היה בלי ספק לעיני ר"ח והערוך ורש"י, וכך גם לעיני ר"א הקליר, ושאר הפיטנים. אך במשניות מנֻקד' כ"י קויפמן כִבְנוּמְרוֹן, וו אחרי נון הראשונה ומלה אחת. ובכ"י כמברג הוצא' ה' לו: כבנו מרון, כמו"כ ו אחרי הנון אך שתי מלים נפרדות, ובתוספת' כ"י וינה נומרין. והנה סגנון כל המאמר הזה מעיד שהוא קדמון, ובאמת אנו רואים כי בימי שמואל וריש לקיש כבר היה ספק בפרוש החלק האחרון של המאמר. בירוש' נחלקו בו ר' אחא ורבנן, וז"ל: כבני מרון, רבי אחא אמר כהדין דירין ורבנן אמרין כהדא במגנימין, — ולא מצאו המפרשים וחוקרי הלשון פרוש מניח הדעת לשתי המלים דירין ובמגנימין. קצתם פרשו דירין במשמ' דיר של צאן, וקצת החדשים שהרגישו עד כמה פרוש זה דחוק לפי הענין, הגיהו דיקין במקום דירין, דיקי ביוני' משפט, וזה בודאי רחוק, והמלה במגנימין היא חידה גמורה. ובבבלי שם יח. אמרו: מאי כבני מרון, הכא תרגימו כבני אימנא ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון (וגרסה אחרת בית חורון) רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד. ע"כ. ופרשו הקדמונ' ר"ח, הערוך, רש"י, רמב"ם וכו' אמרנא בכבשים. וכבר הקשה י' לוי על פרוש זה, כי האלף באמרנא במשמ' כבשים היא שרשית ואי אפשר להשמיטה ולאמר מרון. ופרושו של לוי כי הכונה במלת אמרנא היא אדונות, עוד יותר דחוק. על כל פנים, בין לפי תרגום מרון במרנא ובין לפי פרוש ריש לקיש כמעלות בית מרון או חורון, דבר אחד ברור, כי בזמן ההוא כבר היתה הגרסה בהמשנה מרון תבה בפני עצמה ולא חלק מתבת... נומרון, כגרסת המשנה כ"י קויפמן והתוספתא כ"י וינה, ואין שתי אלה הגרסות יכולות להכריע את הכף נגד עדות מפורשת זו, וגרסת כל הספרים, ולשוא נפל ש' קרויס במלון המלים המשאלות שלו על מציאה זו והחליט כי זו היא הגרסה האמיתי כבנומרון, והוא ברומית numerus,גדוד. אבל, אם אין לפקפק בגוף הגרסה מרון, פרושה מוטל בספק. התרגום אמרנא כבר נדחה למעלה מפני שהאלף באמרא לכבש היא שרשית ואין להפילה, ועוד מה ראה בעל המאמר להשתמש במקום זה לכבשים במרון, שלא מצאנו בכל התו"מ שהשם הזה שמש בלשון העברית של הזמן ההוא במשמ' זו. ופרושו של ריש לקיש דחוק מאד, כי מה יעשה בהשם בני שלפני מרון, כי אין טעם לקרא בנים לא את המעלות ולא את העולים ויורדים בהן. לא נשאר אלא לבחן את פרושו של רב יהודה בשם שמואל שבהשקפה ראשונה יש לתמוה איך עלה על דעתו לפרש בני מרון בחיילות של בית דוד. בשלום כך נדפס במקור המלים אמרנא ומעלות מרון או חורון דומות להמלה מרון שבבני מרון, אך בין מרון וחיילות של בית דוד אין שום קרבה של דמיון. ואולם, כשנתבונן קצת בדבר יתברר לנו כי היא הנותנת לראות בפרושו של שמואל לא סברה סתם אלא דבר שהיה ידוע לו לשמואל אם על פי מה ששמע אולי ממסדר המשנה בעצמו שזו היא הכונה במרון במאמר קדום זה, או על פי שמצא שמואל במגלת סתרים שהיתה לו אולי, כי הוא הלא היה עסקן בדברים גם חוץ מתלמוד תורה, וראה שם כי חיילות של בית דוד היו רגילים ללכת חוצץ בסדר נאה זה אחרי זה בעברם לפני שרי הצבא, והם היו קרואים בני מרון בלכתם בצורה זו. והמקור למשמ' זו של מרון הוא בשרש מרנ مرن המשמש בלשון הערבית החיה במשמ' למוד והתרגלות בדבר מהדברים, וגם תרגילי אנשי הצבא בסדרי הליכותיהם, והשם מרון יהיה על משקל פָּעוֹל או פְּעוֹל.

1 עפ"י התרגום אמרנא, עי' הערה הקודמת.