ש"ז, סמי' מְרוֹם, מ"ר מְרוֹמִים, מְרֹמִים, מְרוֹמֵי, מְרֹמֵי, מְרוֹמָיו, — א) מקום גבוה בראש הר וכדומה, Gipfel; cime, hauteur; mountain peak: זבלון   עם חרף נפשו למות ונפתלי על מְרוֹמֵי שדה (שפט' ה יח).  ותאמר ברב רכבי אני עליתי מְרוֹם הרים ירכתי לבנון וכו' ואבוא מְרוֹם קצו יער כרמלו (ישע' לז כד).  ובאו ורננו בִמְרוֹם ציון (ירמ' לא יב).  שכני בחגוי הסלע תפשי מְרוֹם גבעה (שם מט יו).  כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מְרוֹם עזה מאתי יבאו שדדים לה (שם נא נג).  שלחה נערתיה תקרא על גפי מְרֹמֵי קרת (משלי ט ג). —  מְרוֹם פלוני, המקום הגבוה שלו: בהר מְרוֹם ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי (יחזק' יז כג).  כי בהר קדשי בהר מְרוֹם ישראל נאם אדני יי' שם יעבדני כל בית ישראל (שם כ מ).  במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מְרוֹם ישראל יהיה נוֵהם (שם לד יד). — בַּמָּרוֹם, במקום גבוה: הוי בֹצע בצע רע לביתו לשום בַּמָּרוֹם קנו להנצל מכף רע (חבק' ב ט). — ובִמְרוֹם האויר: כעת בַּמָּרוֹם תמריא תשחק לסוס ורכבו (איוב לט יח). — וּמְרוֹמִים, סתם, במשמ' מקומות גבוהים, חשובים: הוא מְרוֹמִים ישכן מצדות סלעים משגבו (ישע' לג טז).  בראש מְרֹומִים עלי דרך (משלי ח ב). — ומָרוֹם, כמו תה"פ, במשמ' במקום רַם: חצבי מָרוֹם קברו חקקי בסלע משכן לו (ישע' כב טז).  כי השח יושבי מָרוֹם קריה נשגבה ישפילנה (שם כו ה). — ב) גָּבְהוֹ של דָּבָר, במשמ' מפשטת, מְרוֹם העם, היותר חשובים שבו: אמללו מְרוֹם1 עם הארץ (ישע' כד ד). — שָׂם את פלוני לְמָרוֹם, הרים אותו מדלותו ושפלותו: לשום שפלים לְמָרוֹם ןקדרים שגבו ישע (איוב ה יא). — ובַמְּרוֹמִים במשמ' זו: נתן הסכל בַּמְּרוֹמִים רבים ועשירים בשפל ישבו (קהל' י ו). — ג) כנוי להשמים: ישלח מִמָּרוֹם יקחני ימשני ממים רבים (ש"ב כב יז).  והיה ביום ההוא יפקד יי' על צבא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם ועל מלכי האדמה על האדמה (ישע' כד כא).  כי ארבות מִמָּרוֹם נפתחו וירעשו מוסדי ארץ (שם יח).  עד יערה עלינו רוח מִמָּרוֹם והיה מדבר לכרמל (שם לב טו).  נשגב יי' כי שכן מָרוֹם (שם לג ה).  במה אקדם יי' אכף לאלהי מָרוֹם (מיכ' ו ו).  יי' מִמָּרוֹם ישאג וממעון קדשו יתן קולו (ירמ' כה ל).  מִמָּרוֹם שלח אש בעצמתי (איכ' א יג).  לא תצומו כיום להשמיע בַּמָּרוֹם קולכם (ישע' נח ד).  עלית לַמָּרוֹם שבית שבי (תהל' סח יט).  אדיר בַּמָּרוֹם יי' (שם צג ד).  כי השקיף מִמְּרוֹם קדשו יי' משמים אל ארץ הביט (שם קב כ).  שלח ידיך מִמָּרוֹם פצני והצילני ממים רבים (שם קמד ז). — ומ"ר מְרוֹמִים במשמ' זו: גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי בַּמְּרוֹמִים (איוב יו יט).  המשל ופחד עמו עשה שלום בִּמְרוֹמָיו (שם כה ב).  ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי מִמְּרוֹמִים (שם לא ב).  הללו את יי' מן השמים הללוהו בַּמְרוֹמִים (תהל' קמח א). — נשא עיניו מָרוֹם, לאלהים: את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימותה קול ותשא מָרוֹם עיניך אל קדוש ישראל (ישע' לז כג).  שאו מָרוֹם עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם (שם מ כו). — דלה עיניו לַמָרוֹם: דלו עיני לַמָּרוֹם (ישע' לח יד). — וקריאה: מָָָָָָָָָָָָָָרוֹם! קריאה לאלהים: כי רבים לחמים לי מָרוֹם יום אירא אני אליך אבטח (תהל' נו ג-ד). — ואמר בן סירא: אל תאמר מאל נסתרתי ובמרום מי יזכרני (בגוף הערבי מספ' הגלוי לרסע"ג, בשם ב"ס)).  כלי צבא נבלי מרום מרצף רקיע מזהירתו תואר שמים והדר כוכב ועדי משריק במרומי אל (ב"ס גני' מג ח-ט). — ןבתו"מ, במשמ' גבה וכנוי לשמים, לאלהים: שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות וכו' והמושיב שבת במרומי קרת והאוחז באמה ומשתין מים (נידה טז: בשם ב"ס). כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב וכו' (סנה' יא.).  ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בא"י (מר עוקבא, מד"ר ויקר' ה).  דרש פלטיון איש רומי ואמר נתלש הר סיני ונצב בשמי מרום והיו ישראל נתונים תחתיו (שם, שה"ש, מי זאת עולה). — ובנוסח התפלה: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו (בסוף תפ' י"ח, אלהי נצור). — ואמר המשורר בפנותו אל האלהים: מרום השוכני גבוהים, ממעמקים אקרא נגדך ואהים (רשב"ג, אלהים אלי אתה). — °הדר זיו מָרוֹם, תֹאר של כבוד למלאך וכדומ': א"ר ישמעאל סח לי סגנסגאל ואמר לי ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל, ישבתי בחיקו והיה מסתכל בי ובוכה וכו' ואמרתי לו הדר זיו מרום מפני מה אתה בוכה וכו' כיון ששמעתי קול חזק זה נבעתי ונרדמתי ונפלתי לאחורי עד שבא הדרניאל השר ונתן בי כח ונשמה וכו' אמרתי לו הדר זיו מרום אין להם תקנה לישראל אמר לי ידידי בא ואכניסך אל גנזי נחמות וישועות וכו' אמרתי לו הדר זיו מרום הראני כבודו של דוד (ברייתא מפרקי מרכבה). — ומ"ר °מְרוֹמוֹת: בשם אדני אדמות ומרומות נקראו, אורות ומזרות על פיו יצאו ובאו (ר"י הלוי, בשם אדני).  חיות פליאות ועצומות אחת לאחת משלימות, בשם ה' מתאימות עושה שלומות במרומות (הוא, יקר אדון הנפלאות).  וישישו נבכי תהומות, וירקדו צבאות מרומות (ר"י בר' תנחום הירוש', מכת' לר"ד נכד הרמב"ם).  — וכתה"פ, במשמ' למעלה: מהלך באין רגל מרומות ותחתיות וצופה בלי עין לעולם וכנפותיו (ראב"ע, בשם אל).