ש"ז, סמי' מִרְמַס, — מה שנרמס ברגל: ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה לְמִרְמָס (ישע' ה ה). והיה למשלח שור וּלְמִרְמָס שה (שם  ז כה). וצאני מִרְמַס רגליכם תרעינה (יחזק' לד יט). וקדש וצבא מִרְמָס (דני' ח יג). — ובהשאלה במליצה, הוא יהיה לְמִרְמָס, יִפּׂל, יִשָּׁבֵר: עתה תהיה לְמִרְמָס כטיט חוצות (מיכ' ז י). — וּמִרְמָס לשוט שוטף וכדומ': שוט שוטף כי יעבר והייתם לו לְמִרְמָס (ישע' כח יח). — ובמדר': כך יהיה הוא ותולדותיו עשויים מרמס1 לפני מלאך המות (מד"ר בראש' כא). החזיק עשיר בדבר טוב תחלתו רעב הוא לו המתישן2 בו עשאו למרמס (שם, קהל' הבל הבלים). עד מתי הם מרמס לאוה"ע (ילקוט דני', רמז תתרסו). — ואמר הפיטן: מטע קרן שמן המדושן, מרמס מדוע כחרולי כבשן (רשב"י הבבלי, אין כמדת, סליח' יום ה).