ש"נ, מ"ר מִרְמוֹת, — שה"פ של מי שׁמְרַמֶּה את חברו, מסב אותו בכחש ובשקר שיאמין בו, Trug; tromperie; deceit: בא אחיך בְּמִרְמָה ויקח ברכתך (בראש' כז לה). ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו בְּמִרְמָה וידברו (שם לד יג). ויהפך יהורם ידיו וינס ויאמר אל אחזיהו מִרְמָה אחזיה (מ"ב ט כג). סבבני בכחש אפרים וּבְמִרְמָה בית ישראל הוש' יב א.  הממלאים בית אדניהם חמס וּמִרְמָה (צפנ' א ט). חץ שוחט לשונם מִרְמָה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (ירמ' ט ז). ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מִרְמָה על כן גדלו ויעשירו (שם ה כז). על לא חמס עשה ולא מִרְמָה בפיו (ישע' נג ט). נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מִרְמָה (תהל' לד יד). דברי פיו און וּמִרְמָה (שם לו ד). אלה פיהו מלא וּמִרְמוֹת ותֹך (שם י ז). כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מִרְמוֹת יחשבון (שם לה כ). וינקשו מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות וּמִרְמוֹת כל היום יהגו (שם לח יג). פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מִרְמָה (שם נ יט). מחשבות צדיקים משפט תחבלות רשעים מִרְמָה (משלי יב ה). מִרְמָה בלב חרשי רע (שם כ). הרה עמל וילד און ובטנם תכין מִרְמָה (איוב יה לה). — אִישׁ מִרְמָה: מאיש מִרְמָה ועולה תפלטני (תהל' מג א). איש דמים וּמִרְמָה יתעב יי' (שם ה ז). אנשי דמים וּמִרְמָה לא יחצו ימיהם (שם נה כד). — אבני מִרְמָה, אבני משקלת שלא לפי החק לרמות את הקונה: האזכה במֹאזני רשע ובכיס אבני מִרְמָה (מיכ' ו יא). מֹאזְנִי מִרְמָה: להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מִרְמָה (עמו' ח ה). כנען בידו מאזני מִרְמָה לעשק אהב (הוש' יב ח). מאזני מִרְמָה תועבת יי' ואבן שלמה רצונו (משלי יא א). תועבת יי' אבן ואבן ומאזני מִרְמָה לא טוב (שם כ כג). — לשון מִרְמָה: אהבת כל דברי בלע לשון מִרְמָה (תהל' נב ו). — פי מִרְמָה: כי פי רשע ופי מִרְמָה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר (שם קט ב). — שׂפְתִי מִרְמָה: שמעה יי' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מִרְמָה (שם יז א). — ואמר המליץ: כי תמצא בו מרמת שועלים וגנבות חתולים (ר"י חריזי, תחכמ' מו).