ב. מִרְמֵר
* , מן מֹר, — לא נמצא.
— הִתפ', *הִתְמַרְמֵר, — קלט ריח של מֹר: ומה המור הזה כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות1 כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים (ר"י, מד"ר שה"ש, צרור המור).
1 כך בדפוס לייפציג. ובדפוס ורשה מתמררות, וכן רד"ק בספר השרשים שרש מור הביא הגרסה מתמררות, וכך רבנו בחיי בפ' כי תשא. אך הרמב"ן הביא הגרסה מתמרמרות.