°, ש"ז, — כמו מְרוּצָה: בהקיפך על רקיעי הירח גלגל שני באין יוצאת ופרץ, ובו כוכב וכו' ומקיף הגלגל בעשרה ימים במרץ (רשב"ג, כ"מ). ושת בהם תבל תלויה בחבל ושת תלה סבל במאזני מישרים, ובמרוצת מרץ ירוצון מחרץ להעמיד תל ארץ יצוקה מעפרים (הוא, תהלת החכמה). — ואמר הפיטן: זרע קדש החרץ, חכמו קלי מרץ, גזור אצבע קרץ, כותב כתובת פרץ (רשב"י הבבלי, אין צור חלף). — ובמשמ' במהירות: כי ארבות שמי ערץ, עד אביב יפתחו בלי פרץ, מים אד להעלות במרץ, טרם יהיה בארץ (ר"א קליר, תפ' גשם, יפתח ארץ). כאשר לא תוכל ספור כוכבי ארץ, כן לא יספר זרעם בארץ, להג בשמעו ויען במרץ, אכן כן יעשה ה' (רשב"ג, אבן בחן). גוף יענה במרץ, לפני שוכן שמי ערץ, חלילה לך השופט כל הארץ (ר"י ברצלוני, פחדתי מיוצרי). סכת שועי וירץ שלח גודרי פרץ, סונֵים חבל במרץ, הנצנים נראו בארץ (משולם בר' קלוני', יוצ' ב פסח, אפיק רנן). ואהיה בערץ, ושעשועי ירץ, וקדמני במרץ, מקדמי ארץ (שמעון בר יצחק, אדון אמנני, ב' שבוע'). והתבוננו קבוע שנים ולתקנם במרץ, אלהיכם המשכילכם לחסר ולעבר בתרץ (ר' משה, את פני מלך). זקני שארית אשר נמלטו ביום נקם, חובלו היום עם גדליה בן אחיקם, טורפו עניי עם הארץ, יתר הגזם אכל הארבה במרץ (סליח' צו"ג, אבלה נפשי). וילך הזקן במרץ, ורגלו תהלך בארץ (ר"ז בן סעדיה, ספר המוסר א, כ"י תימנ'). שדבר גדול יש אליה לדבר אל המלך במרץ שכל כך הוא דבר נחוץ עד שהוצרכה לשים נפשה בכפה (רשב"צ דוראן, מגל' ספר קמא). ידו יסדה ארץ, וגם טפחה ערץ, סובב סובב במרץ, בלי לאות ויגיעה (ר"י נג'ארה, הנה אל ישועתי). ישן הייתי על ערש, ובמשבתי דר ערץ, עד אשר קמתי במרץ, להשתחוות לשם קדשך (הוא, נפשי אויתיך).