(מרוּצה), ש"נ, — שה"פ מן רצץ, עי"ש: כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך ועל העשק ועל הַמְּרוּצָה1 לעשות (ירמ' כב יז). — ואמר המשורר: ויופע להחיות מרודים ולשפיל מתי מעשקות ולסיר מרוצה (רמב"ע, תרשיש א קצ). שעה מעל ושמצה וכפר חטא עניים, ועושק ומרֻצה נא יהיו מחוִים (הוא, אחרית ותקוה).