מְשִׁיפָה
*, ש"נ, — רפואה כעין משיחה ששפין בה המכה וכדומה, Einreibung; friction; embrocation: חלב של אשה ולובן של ביצה כדי ליתן במשיפה1 של קילור (שבת עז:).
1 גרסת ספרי הדפוס בפנים היא משיפא, באלף בסוף. אך רש"י שם בהא בסוף, וכך גם הרמב"ם שבת יח ד, וכן הרא"ש.