* 1, פ"י, — א) מִשְׁכֵּן דָּבָר, נתן הדבר בְּמַשְׁכּוֹן, verpfänden; mettre en gage; to pledge: מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו אין מרהינין אותו ואין מחליפין אןתו (תוספת' מע"ש א א).  מכרה כתובתבה מישכנה כתובתה עשתה את כתובתה אפותיקי איבדה מזונותיה (שם כתוב' יא א).  מישכן לו בית ומישכן לו שדה ואמר לו אם לא נתתי לך מיכן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן יתקיים תנאו (ר' יוסי, שם ב"מ א יז).  מישכן לו בית ומישכן לו שדה ופרען לו (שם גיט' ב י).  מישכן לו בית ומישכן לו שדה ואמר לו כשתמכרם מוכרם לי בדמים הללו (שם ב"מ ד ו).  שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדיש (רב פפא, נדר' פו.).  ויאמר לאברם ידוע תדע וכו' שאני מפזרן וכו' שאני מכנסן וכו' שאני ממשכנן וכו' שאני גואלן (מד"ר בראש' מד).  לא מפני שאני חייב לאומות אני ממשכן להם משכני אלא עונותיכם גרמו לכם שאמשכן להם מקדשי (שם שמות לא).  אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם (ר' הושעיא, שם לה). — ומצוי שמוש זה בסהמ"א: לוה ממנו מעות ומשכן לו שדהו בהם לזמן קצוב (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות מב).  המעשה למשכן כל משכונה אשר לא באר תחלה שתמשך משכונה זו בידו כל זמן שלא יגמר ממונו (תשו' ר"י אבן מיגש, בתשוב' הרמב"ם, סי' רמ).  אם מכר או משכן או שהעביר המתנה לאחר (שו"ת הרי"ף י).  אמר הלוה הריני משלם קבעו לי זמן כדי שאלוה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא המעות קובעין לו זמן שלשים יום (רמב"ם, מלוה ולוה כב א).  הורו רבותי שהמלוה את חבירו ומשכן לו (הלוה) שדהו על מנת שיאכל (המלוה) פירותיה (הוא, שם ו ז).  ראובן משכן חצרו אצל שמעון וכו' ולאחר זמן מת שמעון (תשו' ריב"ש עח).  ראובן שמשכן משכון ביד שמעון והלך שמעון ומשכנו ללוי או נתנו לו מתנה (טור חו"מ עב כד).  משכן הגניבה בין שמשכנה יתר על דמיה או בפחות מדמיה הבעלים נותנים לבעל המשכן (מעותיו) וחוזרים ועושים דין עם הגנב (שו"ע חו"מ שנו). — ב) *מִשְׁכֵּן את פלוני, לקח ממנו משכון, ein Pfand nehmen; prendre un gage; to take a pledge: להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה השוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה ולא עוד אלא שממשכנין2 זה על זה (רבי, מכי' יתרו, בחדש ה). המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם מישכנו צריך להחזיר לו וכו' הבא למשכן הוא עומד בחוץ והן מוציאין לו את המשכון וכו' מישכנו בשני כלים אחד שצריך לו ואחד שאינו צריך לו (תוספת' ב"מ י ח-ט).  משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין לויים וישראלים וכו' ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום (שקל' א ג).  אעפ"י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידן (שם ה).  בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה (המוצא קרבן) עד שהוא מביא נסכיה (שם ז ה).  זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו (כתוב' יג ח).  המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין (ב"מ ט יג).  אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה (שם).  חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן (ערכ' ה ו).  אעפ"י שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש וכו' (שם ו ג).  מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו וכו' מישכנו וחזר ונתן לו מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסים משועבדין (ירוש' ב"מ ט יד).  מכיון שבי"ד ראויין למשכן ולא מישכנו כמי שנהנה (שם שקל' ב ב).  כאן שמשכנו בשעת הלוואתו כאן שמישכנו שלא בשעת הלוואתו (ב"מ פא:).  בע"ח שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו וכו' ושליח בי"ד שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש (שם קיג:).  שלא תאמר הריני ממשכן בגד אלמנה בסתר (מדר' תנאים, דבר' כד יח). — ומצוי בסהמ"א: הא למדת שהממשכן את העני דבר שהוא צריך לו ולא החזירו לו בזמנו עובר משום שלשה שמות (רמב"ם, מלוה ולוה ג ה).  ענינו בזה כענין הסוחר שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו וימשכנו בעת המכר מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפרעו וכו' שהממשכן את חבירו אינו ממשכן אותו אלא אם לא קדם לו חוב שהוא חייב בו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ו).  רשות ביד גבאי המלך למשכן אחד בשביל כל המס (טור חו"מ, שסט י). 

— פֻע', *מְמֻשְׁכַּן, מְמֻשְׁכֶּנֶת, מְמֻשְׁכָּנִים, מְמֻשְׁכָּנוֹת, — מֻשְׁכַּן הדבר, נִתַּן, לֻקַּח בְּמַשְׁכּוֹן: היתה לו שדהו ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול (שבי' י ו).  מי שיש לו מאתים זוז וכו' היו ממושכנין לבעל חובו או לכתובת אשתו ה"ז יטול (פאה ח ח). אין תורמין לא על הגבוי ולא על הממושכן (ירוש' שקל' ב א).  גדיים הממושכנים על הרועים (שבת לג:).  ואם תעברו על המצות האלה אני ממשכן שני משכונות וכו' אמר לו משה ולעולם הם ממושכנים אמר לו לאו (מד"ר שמות לא). — ובסהמ"א: משועבדין שממושכנין או שמכורין יבא מלוה ראשון וטורף (הלכ' פסוקות, ממונות).  ראובן היה לו קרקע ממושכן חציו אצל שמעון וחציו אצל לוי והוצרך לממון עוד (שו"ת הרי"ף צה).  ראובן שקנה שתי שפחות משמעון ונתן לו מקצת הדמים ומשכן לו אצלו השפחה האחת במקצת וברחה אותה הממושכנת (שם ס).  הרי שהיתה שדה זו ממושכנת לו במאה דינר ושדה אחרת ממושכנת לו בשטר אחר במאה דינר וכו' (רמב"ם, מלוה ולוה ז א).  שהמלוה נזהר בשטר המשכונא שצריך לו לראיה שממושכנת בידו (טור חו"מ קנ ט). — ובמשמ' מי שנתן המשכון, מי שלֻקח ממנו המשכון: אין לו לבקש ממנו משכון בשום פנים ולא יהיה ראוי לקחתו ממנו אפילו אם יתנדב הממושכן כל שכן הבורא וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ו).  כנהוג שעושה הממשכן שטר מכירה מוחלטת לממושכן ואח"כ הממושכן עושה לממשכן שטר שאומר שמעכשיו מקנה לי הקרקע (שו"ת תורת חסד קו). — *ובהשאלה, מי שהוא עצור על כרחו בידי זולתו: וכל ימים שישראל ממושכנין בעולם הזה אף ימינו של הקב"ה ממושכנת עמהם (פסיק' רבתי לא). — ואמר הפיטן: ביד צר רהונה, לאויב ממושכנה, ונפשה כצפור בפח מסוכנה (סמא"צ, סליח' לר"ה, נצבה כיונה). 

— נִתפ', *נִתְמַשְׁכֵּן, מִתְמַשְׁכֵּן, — א) נִתְמַשְׁכֵּן האדם, לֻקח ממנו משכון: משישבו במקדש התחילו למשכן (את מי שלא הביא שקלו) נתמשכנו3 ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות ציבור קריבין מהם במקדש וכו' אמר הקב"ה יתמשכנו3 ישראל על שקליהם וכו' (תוספת' שקל' א ו).  על הגלויין אנו כורתים ברית עמך ולא על הסתרים שלא יהא אחד ממנו חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן (רבי, מכי' יתרו, בחדש ה).  אלו גדולי ישראל שמתמשכנים על ישראל (ספרי דבר' שמד). — ובסהמ"א: מי שנתמשכן על ידי נאמני הקהל על חלקו המגיע מהמס (שו"ע חו"מ, הלוא' עב ה). — ב) *נִתְמַשְׁכֵּן דָּבָר, נִתַּן, לֻקח במשכון, ובהשאלה: אמר הקב"ה אעפי"כ תנאי התניתי עמהם אם יחטאו יהא בהמ"ק מתמשכן עליהם (מד"ר שמות לא).  על ידי שנתמשכן (המשכן) על ידינו וכו' המשכן נתמשכן על ידיהם (ר' חייא בר אבא, שם נא).  אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל שיעשו לי משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם (שם במד' יב). — ובהשאלה: שעל ידי העגל ירדו ישראל שעבדוהו עד לקרקע ונתמשכנו בידי המות (מד"ר במד' ט).