°, ש"נ, בכנ' מַשְכּוֹנָתוֹ, — קרקעות, בתים וכדומ' הנִתּנים במשכון, hypothèque: אינו יכול שמעון לתבעו לראובן במעות של משכון עד שיתם שני משכונתו (הלכ' פסוקות, ממונות). והגוי לא יכול לבקש ממך כי אם מה שהיה כתוב בכתב המשכונה שלו (תשו' גא' קדמ' נא). המעשה למשכן כל משכונה אשר לא באר תחלה שתמשך משכונה זו בידו כל זמן שלא יגמר ממונו (תשו' ר"י אבן מיגש בתשו' הרמב"ם, סי' רמ). ומעכשיו ילך פלוני זה ויזכה ויחזיק ויקנה במשכונה זו ויהא רשאי לעבוד ולנטוע ולחרוש ולזרוע ולהוציא אריס ולהכניס אריס ולאכול פירות משכונה זו בכל שנה ושנה (ר"י ברצלוני, השטרות מב). ראובן היה לו קרקע ממושכן חציו אצל שמעון וחציו אצל לוי והוצרך לממון עוד והוסיף לו שמעון בתורת משכונה וקבל ראובן אחריות (שו"ת הרי"ף לה). המשכונה במקום שמנהגם לסלק המלוה בכל עת שיביא מעותיו אין בעל חוב של מלוה גובה ממנה כדרך שגובה מן הקרקע (רמב"ם, מלוה ולוה ז ד). למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו (הוא, טוען ונטען יא ב). ובמשכונה של קרקע במקום שאין מנהג לישראל הולכין אחר מנהג של ע"א (תשו' ראב"ד, תמים דעים נ). ראובן היה חייב ללוי שבעה אלפים במשכונה על קרקעות ידועים בשני שטרות (תשו' ריב"ש קצז). ראובן משכן חצרו אצל שמעון וכו' ואחר שעבר זמן המשכונה וכו' מת ראובן ולאחר זמן מת שמעון ואחר מיתת שמעון באו יורשיו והוציאו שטר המשכונה בב"ד ותבעו ליורשי ראובן שיפרעו להם סכום המשכונה הנזכרת (שם עח). עוד שאלת בעל משכונה שלא כתב שטר ולא קבע זמן וכו' (תשב"ץ לט). מי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות וטען ואמר משכונה הן בידי ויש לי עליהן חוב כך וכך (סמ"ג, מ"ע, סוף סי' צה). בנידון שלפנינו ג"כ בעל המשכונה יכול לחזור בו וכו' ומיהו אם המלוה זה ירד למשכונתו וזכה בקרקע וכו' (הרשב"א, אלף נד). וי"א שאם עבר הזמן שקבע לו לפרוע או שהיא משכונה מוחזקת ביד המלוה יכול למכרה (טור חו"מ, גבי' מלוה קג). עוד פשט מנהג בכל המקומות שאין יכול לפדות משכונתו כי אם מתחלת שנה לתחלת שנה (התרומות מו כ).