ש"ז, סמי' מִשְׁכַּן, בכנ' מִשְׁכָּנִי, מִשְׁכָּנוֹ, מ"ר סמי' מִשְׁכְּנֵי, בכנ' מִשְׁכְּנֵיהֶם, ומ"ר מִשְׁכָּנוֹת, סמי'  מִשְׁכְּנוֹת, בכנ' מִשְׁכְּנֹתֵינוּ, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ, מִשְׁכְּנוֹתָיו, מִשְׁכְּנֹתֶיהָ, מִשְׁכְּנֹתָם,  — מקום שישכֹֹּן אדם בו, מדור, בפרט אהל עשוי מיריעות וכדומ', wohnung; demeure; dwelling: העלו מסביב לְמִשְׁכַּן קרח דתן ואבירם (במד' יו כד).  מה טבו אהליך יעקב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ישראל (שם כד ה). אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על מִשְׁכְּנוֹת הרעים (שה"ש א ח).  וישב עמי בנוה שלום וּבְמִשְׁכְּנוֹת מבטחים ובמנוחת שאננות (ישע' לב יח). בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ (ירמ' ט יח).  הנני שב שבות אהלי יעקוב וּמִשְׁכְּנוֹתָיו ארחם (שם ל יח).  חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משְׁכְּנֹתֶיהָ נשברו בריחיה (שם נא ל).  כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משְׁכָּנוֹת לא לו (חבק' א ו).  לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך מִשְׁכְּנֵיהֶם (יחזק' כה ד). הרחיבי מקום אהלך ויריעות מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יטו אל תחשכי (ישע' נד ב).  קרבם בתימו לעולם מִשְׁכְּנֹתָם לדור ודר (תהל' מט יב).  אך אלה מִשְׁכְּנוֹת עול (איוב יח כא).  כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל מִשְׁכְּנוֹת רשעים (שם כא כח).  אשר שמתי ערבה ביתו וּמִשְׁכְּנֹתָיו מלחה (שם לט ו). — ובהשאלה לקבר: חצבי מרום קברו חקקי בסלע מִשְׁכָּן לו (ישע' כב יו). — ובפרט האהל אשר עשו בני ישראל במדבר להופעת אלהים שם ולשׂום שם את העדות והחקים ולהועד שם משה: ואת הַמִּשְׁכָּן תעשה עשר יריעת וכו' וחברת את היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה הַמִּשְׁכָּן אחד ועשית יריעת עזים לאהל על הַמִּשְׁכָּן (שמות כו א=ז).  אלה פקודי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן העדת (שם לח כא).  ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יי' מלא את הַמִשְׁכָּן (שם מ לד).  בטמאם את מִשְׁכָּנִי אשר בתוכם (ויקר' יה לא).  ונתתי מִשְׁכָּנִי בתוככם (שם כו יא).  ואתה הפקד את הלוים על מִשְׁכַּן העדת ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה ישאו את הַמִּשְׁכָּן ואת כל כליו והם ישרתהו וסביב לַמִּשְׁכָּן יחנו (במד' א נ).  ויהי דבר יי' אל נתן לאמר וכו' כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל וּבְמִשְׁכָּן (ש"ב ז ד=ו). — וּמִשְׁכַּן יי': לעבד את עבדת מִשׁכַּן יי' (במד' יו ט).  עברו לכם אל ארץ אחזת יי' אשר שכן שם מִשְׁכַּן יי' (יהוש' כב יט).  מזבח יי' אלהינו אשר לפני מִשְׁכָּנוֹ (שם כט).  מה ידידות מִשְׁכְּנוֹתֶךָ יי' צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יי' (תהל' פד ב=ג).  עד אמצא מקום ליי' מִשְׁכָּנוֹת לאביר יעקב (שם קלב ה).  נבואה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נשתחוה להדם רגליו (שם ז). — מִשְׁכַּן שִׁלו, שהיה בעיר שילו: ויטש מִשְׁכַּן שלו אהל שכן באדם (תהל' עח ס). — מִשְׁכַּן כבודו: יי' אהבתי מעון ביתך ומקום מִשְׁכַּן כבודך (תהל' כו ח). — מִשְׁכַּן שמו: שלחו באש מקדשך לארץ חללו מִשְׁכַּן שמך (שם עד ז). — ומצוי שם זה להמקדש בתו"מ. ואמרו: אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר (ר' חמא, מד"ר שמות נא). — ואמר הפיטן: טרם ראותך בצל קירות לבבי מקום משכנך לא בצל ספי וקורתי, נשבע לבלתי שכון אחר מקומך אבל אם לא עניתו ונקה משבועתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים). — ובמליצה: רֶוח לרוחי זכרו והעצים כוחי, הוא בית מנוחי הוא משכנות מבטחי, אדבק בגוחי הוא בהקיצי שיחי (ראב"ע, אל חי בקרבי). — ובהשאלה, °מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל וכיוצא בזה, מקום שדבר מן הדברים נמצא שם: והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה).  וכן הלב הוא משכן השכל האנושי (אגר' מיוח' להרמב"ם, בראש אגרות הרמב"ם).  התפילין  להיותם מונחין כנגד איברי האדם הידועים בו למשכן השכל והם הלב והמוח (ספ' החנוך, מצוה שכד). — והשתמשו בו קצת הסופרים בזמן החדש בכתיבת הארץ וכדומה במשמ' מקום שארץ מהארצות נמצאת שם, Lage; situation: בפאת קדמה יקיפהו לשון ים ערב וכו' מתכונת משכנו הנזכר נתבונן כי החום גדול שם יותר מבשאר חלקי תבל (ש' בלוך, שבי"ע א, אפריקה בכלל).  מצרים הנמוכה וכו' משכנו בפאת צפונית וכולל כל המישור אשר בין ים התיכון ורצועת ארץ זועץ (שם, מצרים).  מחוז אלג'יר והבירה אשר בתוכו וכו' משכנה במורד פסגה אחת בדמות חצי אגן הסהר (שם ב, אלג'יר).