1, ש"ז, סמי' מְשַׁל, בכנ' מְשָׁלוֹ, מ"ר מְשָׁלִים, סמי' מִשְׁלֵי, — א) דברים אמורים במליצה, בקֶצב ומשקל: וישא (בלעם) מְשָׁלוֹ ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יי' וכו' (במד' כג ז-ח).  וישא (בלעם) מְשָׁלוֹ ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (שם יח-יט). וישא (בלעם) מְשָׁלוֹ ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם גבר שתם העין נאם שמע אמרי אל וכו' מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר וכו' (שם כד ג-ו).  וישא (בלעם) מְשָׁלוֹ ויאמר נאם בלעם וכו' אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב וכו' (שם יה-יז).  וירא את הקיני וישא מְשָׁלוֹ ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך וכו' וישא מְשָׁלוֹ ויאמר אוי מי יחיה משמו אל וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר (שם כא-כד).  ביום ההוא ישא עליכם מָשָׁל ונהה נהי וכו' (מיכ' ב ד).  אפתחה בְמָשָׁל פי אביעה חידות מני קדם אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו וכו' למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם וכו' בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת וכו' (תהל' עח ב-י).  אטה לְמָשָׁל אזני אפתח בכנור חידתי למה אירא בימי רע וכו' (שם מט ה-ו).  ויסף איוב שאת מְשָׁלוֹ ויאמר חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יהגה רמיה וכו' (איוב כז א-ד).  ויסף איוב שאת מְשָׁלוֹ ויאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך וכו' (שם כט א-ג). — ובפרט בקצת לעג ושנינה: ונשאת הַמָּשָׁל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה וכו' נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו וכו' (ישע' יד ד-י).  הלוא אלה כלם עליו מָשָׁל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו (חבק' ב ו-ז). — פלוני היה לְמָשָׁל, שהכל מדברים עליו בלעג ושנינה: והיית לשמה לְמָשָׁל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך יי' שמה (דבר' כח לז).  והכרתי את ישראל מעל פני האדמה וכו' והיה ישראל לְמָשָׁל ולשנינה בכל העמים (מ"א ט ז).  ואתנה לבוש שק ואהי להם לְמָשָׁל ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר (תהל' סט יב-יג). — נְתָנוֹ לְמָשָׁל: ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה וּלְמָשָׁל ולשנינה ולקללה בכל המקמות אשר אדיחם שם (ירמ' כד ט). — שָׂמוֹ לְמָשָׁל: תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו תשימנו מָשָׁל בגוים מנוד ראש בלאמים (תהל' מד יד-יה). — ושָׂמוֹ לְמָשָׁל, במשמ' הענישו קשה כדי שילמדו ממנו ויזהרו: ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות וְלִמְשָׁלִים והכרתיו מתוך עמי (יחזק' יד ח). —  ב) דבור פחות או יותר קצר שיש בו רעיון שנתברר עפ"י הנסיון או ע"י הסתכלות שכלית ואמור בקצת חִדּוּד ושאפשר להשתמש בו לענינים רבים ונהיה שגור בפי הבריות, Sprichwort, Spruch; proverbe; proverb: כאשר יאמר מְשַׁל הקדמני מרשעים יצא רשע (ש"א כד יג).  ויהי כל יודעו (את שאול) מאתמול שלשם ויראו והנה עם נבאים נבא ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים וכו' על כן היתה לְמָשָׁל הגם שאול בנבאים (שם י יא-יב).  בן אדם מה המָּשָׁל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון וכו' השבתי את הַמָּשָׁל הזה (יחזק' יב כב-כג).  מה לכם אתם משלים את הַמָּשָׁל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה חי אני נאם אדני יי' אם יהיה לכם עוד משל הַמָּשָׁל הזה בישראל (שם יח ב-ג). —  ג) דברי חכמה ומוסר במאמרים פחות או יותר קצרים ומחֻדדים: ויחכם (שלמה) מכל האדם מאיתן האזרחי וכו' וידבר שלשת אלפים מָשָׁל (מ"א ה יא-יב).  מִשְׁלֵי שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה (משלי א א-ב).  להבין מָשָׁל ומליצה  דברי חכמים וחידתם (שם ו).  מִשְׁלֵי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו (שם י א).  גם אלה מִשְׁלֵי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר (שם כה א-ג).  ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן מְשָׁלִים הרבה (קהל' יב ט). — ד) דברים אמורים במלים שמסתירות בתוכן כונה לא לפי המשמ' החיצונה של המלים: בן אדם חוד חידה ומשל מָשָׁל אל בית ישראל ואמרת כה אמר אדני יי' הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז את ראש יניקותיו קטף וכו' ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע וכו' ויצמח ויהי לגפן סרחת וכו' אמר נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה אמר הנה בא מלך בבל ירושלם ויקח את מלכה ואת שריה ויבא אותם אליו בבלה וכו' כה אמר אדני יי' ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה וכו' ושתלתי אני על הר גבה ותלול בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי (יחזק' יז ב-כג). — ובמשמ' דבר שנאמר לא בכוָּנָה אמתית, רק לשֵׁם חדוד בעולם: אהה אדני יי' המה אמרים לי הלא ממשל מְשָׁלִים הוא (שם כא ה). — ה) דמיון, Ähnlichkeit; ressemblance; resemblance: זכרניכם מִשְׁלֵי2 אפר לגבי חמר גביכם (איוב יג יב). — ובתו"מ כמו במקרא, במשמ' מעשה שלא היה אלא בדוי לכונה מן הכונות: (מתים שהחיה יחזקאל) אמת משל היה (ר' יהודה, סנה' צב:).  אם אמת למה משל ואם משל למה אמת אלא באמת משל היה (ר' נחמיה, שם).  איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה (אחד התלמידים, ב"ב טו.). — ומה שאינו לפי פשוטם של דברים: ופרשו השמלה הכל משל (ירוש' כתוב' ד ה).  וזה אחד מן הדברים שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה כמשל (ספרי דבר רלא). — ובסהמ"א בענין זה: אם זרחה השמש עליו אין זה אלא כמין משל אם ברור לך הדבר וכו' (רש"י שמות כב ב). — וספור מעשה בדוי להבין על ידיו הדבר הרצוי: מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל (רב המנונא, ערוב' כא:).  אל יהי המשל הזה קל בעיניך שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמוד על דברי תורה (מד"ר שה"ש א).  ועם בלעם לא היה מדבר אלא במשלים (שם במד' יד). — משל ומליצה: את מוצא צדיק מוליד צדיק וכו' רשע מוליד צדיק וכולן יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה (מד"ר שה"ש א). — ובמשמ' דמיון, ונהוג הדבור מָשָׁל לְדָבָר פְּלוֹנִי, משלו מָשָׁל למה הדבר דומה: משל למה הדבר דומה לאדם שנשא אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנאה בה פחותה ממנה מתקנאה בה (ר"ג, ע"ז נה.).  משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום וכו' אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו וכו' טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו עאכו"כ (ר"ע, ברכ' סא:).  משלו משל למה הדבר דומה לאחד שפגע בו זאב וניצל מידו וכו' (תוספת' שם א יא).  משלו משל למה הדבר דומה לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה רופא כופתו ומחתך ברגלו כדי לראותו (שם שקל' א ו).  משלו משל למה הדבר דומה לעד שהיו נותנין בצד השקוף כיון שיצא השמש ונכנס העד מיד זהו וסת (שם נדה ג ה).  משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו (סוכ' ב ט).  משל למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת מים עוברת תחתיו וכו' (ר' יצחק, תענ' ה:).  משל למה הדבר דומה לאחד שזימן את חבירו לסעודה והכיר בו שהיה מבקש להרגו (מד"ר בראש' עה).  משל למה הדבר דומה לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך אמר לו פיקח לסומא כשנכנס לתוך הבית צא והדליק לי את הנר הזה והאיר לי (שם במד' קו).  משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פיקחין שבהם קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך וכו' טפשים שבהם הלכו למלאכתם וכו' בפתאום בקש המלך את עבדיו פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין (ר' יוחנן בן זכאי, שבת קנג.).  משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי בעל אבידה מחזר על אבידתו (ר"ש, קדוש' ב:).  משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג (ר"מ, סוכ' כט.).  משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים וכו' ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמן מן המכס (רשב"י, שם ל.).  משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ובלבל את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת חופה למה לי (ר"י בן קרחה, סנה' קח.).  משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצין ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטין וכו' נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצין ומן הפחתים וכו' (ר' מנחם בר' יוסי, סוט' כא.).  משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת איברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו וכו' (ר' אושעיה, ברכ' לב.).  משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא (ר' יוחנן, שם).  משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה וכו' (רבא, שבת לא.). משל לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא לבעליה (ר' חנינא, מגי' טו.). משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה גזוזה עברה ושאינה גזוזה לא עברה (גיט' ז.).  משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה בא זאב על האחד אמר האחר אם איני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא אלי הלכו שניהם והרגו את הזאב (סנה' קה.).  משל לשתי מטרוניות שהיו באות זו על גב זו ואין אתה יודע אי זו גדולה מחבירתה (ירוש' נדר' ג יד).  משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם (ר' הוניא, מד"ר בראש' פד).  משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שפירש למדינת הים וכו' (שם שמות יח), ועוד הרבה. — ובמשמ' דבר חכמה קצר: זהו המשל שאומרים בני אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי (מד"ר איכ', פתיח'). — משל הדיוט: משל הדיוט אומר לטובתי נשברה רגל פרתי (ר' ישמעאל, ספרי במד' קיט).  משל הדיוט אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו (מד"ר במד' יט). — ואמר המשורר: אחוד לבנים אצילים חידה בדרכי משלים, מי איש אלהים אשר לא כל עת ועת איש אלילים (ראב"ע, אחוד לבנים). — °דרך מָשָׁל, מה שלקוח רק להיות לְמָשָׁל לאחרים, שיש עוד כמו זה: כי הדברים אשר בהם נפש זנה אחת במין לא יתכן שיהיה נזון האחד מן האחר שאם היה אפשר זה היה דרך משל נזון החלק האחד מהבשר אשר ביד מהחלק האחר ממנו וזה בתכלית הביטול (רלב"ג, מלחמ' ה' א ו).  שחוש הראות דרך משל אמנם ישיג המראים מופשטים מצד המקרים הנמצאים עמם בנראה וכו' (שם). — וּמְשָׁלִים לְמָשָׁל: דברי חכמה יפים במשל שמצוי תמיד וידוע לכל (ערוך, ערך כפל).  משל בלי שכל כגוף בלי רגל (ראב"ע, משלי כו ז).  ע"כ יאמר המושל לא חיים בצללים ולא אמת במשלים (ר"י סטנוב, דברי ריבות ט). — °מָשָׁל הַכּוּתִי, שמתחיל במעט ואחר הולך ומגדיל בקשתו: כמשל הכותי תחלה מבקש מעט והולך ומוסיף3 (דף Catal. Brit. Mus. N 667, 303).