°, ת"ז, — מי שהוא מַשְׁלִים דָּבָר, שהוא האחרון בדָבָר, ובפרט האחרון בהנקראים לקריאת התורה בצבור: ואם הפסיק שליח צבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין (רמב"ם, תפלה יב יז). — ובדרך מליצה: בין נכבדי תבל נגלים ונפלים, נמצא שמו כתוב ראשון ומשלים (ראב"ע, הודות עלי נבל). כאשר תעלה לתורה עלה בכלל העולים, ואל תפנה אל האלילים להיות מתחיל או משלים (ר"ש אלעמי, אגר' המוסר).