פ"ע, מָתְקוּ, יִמְתְּקוּ, יִמְתָּקוּ, — מָתַק הַדָּבָר, היה מָתוֹק, היה לו טעם ההפך מן מר, süss sein; être doux; be sweet:  ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם וכו' וישלך אל המים וַיִּמְתְּקוּ המים (שמות טו כג-כה). —   ובתו"מ:  לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה אינן מטמאין טומאת אוכלים עד שימתוקו (עוקצ' ג ד).  תורמוסין שעיקרן אוֹכל אדם וכו' שאין קדושת שביעית חלה עליהם עד שימתקו (ירוש' שביע' ז ב).  לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין נטלו קנקו אחד ושתו הציץ עליהם בעל המרתף אמר להם יערב לכם יבושם לכם ימתק לכם שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומה (מד"ר בראש' פה). —  ומָתַק עליו:  שאכלו את המאכל ומתק עליהם וכו' (סדר אליהו רבא יח).  ובהשאלה, במשמ' היה לו הדבר נעים, לנחת רוח, לתענוג:  מים גנובים יִמְתָּקוּ ולחם סתרים ינעם (משלי ט יז). —  ובמליצה:  והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד מָתְקוּ לו רגבי נחל (איוב כא לב-לג). —  ואמר המשורר:  יערה בתבל הלכה בסמי מות מסוכה, ואם מתקה ראשונה מרה תהיה באחרונה (ר"י אבן גיאת, מה יתרון לאדם).  כבר שלמו שנים עשר חדשים ואין מנוס לך מפח יקושים, המתקו לך רגבים או התבחר לך רקב ורמה על אנשים (ר"ש הנגיד, כבר שלמו).  רעות בפיהם מתקו תמיד ואש קנאה במורשי לבבם צפנו (רמב"ע, אם אהלי).

—  הִפע', הִמְתִּיק, תַּמְתִּיק, —  א) פ"ע, היה מָתוֹק, ובהשאלה לדבר מפשט, היה לו נעים:  אם תַּמְתִּיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו (איוב כ יב-יג). —   ואמר המליץ:  ואיש ימתיק בפיו שחוק בתוך חכו ימנעהו (עמנ', מחב' ב). —  °ובמשמ' העקר':  לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אין נלקחין אחרי שימתיקו נלקחין אבל הלוף והחרדל והתרמוסין ושאר כל הנכבשין בין שימתיקו בין עד שלא המתיקו נלקחין (רמב"ם, מע"ש ונטע"ר ז ח).  והחרובין עד שלא ימתיקו כגרוגרת ומשימתיקו כמלא פי גדי (הוא, שבת יח ו). —  ב) פ"י, *הִמְתִּיק את החרדל וכיוצא בזה, עשהו מָתוֹק:  היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמסין (מד"ר קהל', ונתתי את לבי). —  ובהשאלה, הִמְתִּיק הדבור:  באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדיבור (ר' יוחנן, מד"ר במד' י).  כשדיבר הקב"ה אנכי ה' אלהיך מיד פרחה נשמתן וכו' והקב"ה ממתיק בחכו הדיבור ואומר להם לא בני אתם וכו' (שם שה"ש, חכו ממתקים). —  ואמר המליץ:  פתי את אישך והמתיקי לו את דבריך ותחליקי לו אמריך (ר"י זבארה, ספר שעשוע' יב). —  °והִמְתִּיק את הדין, עשהו פחות קשה:  ישראל הנותרים בגלות המר היה רועה אותן וממתיק הדינים מהם לרחמים (נועם אלימלך, ויצא).

—  פִע', *מִתֵּק, מְמַתֵּק, — מִתֵּק את החרדל וכיוצא בזה, עשהו מָתוֹק:  אין ממתקין את החרדל בגחלת (תוספת' יו"ט ג יה).  שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה כגון החרדל צריך למתק והתורמסין צריכין לשלוק וחטים צריכין ליטחן (מד"ר במד' יג).  מלח ממתקת את הבשר (ר"ש בן לקיש, ברכ' ה.).  במיני מתיקה עסקי' הואיל וראוין למתק בהן את הקדרה (חזקיה, ע"ז סו.). —  מִתֵּק את הים, עשהו לא מלוח:  אדם גדול הוא והוא יודע למתק את הים הגדול (ר' חייא בר בא, ירוש' ע"ז ב ט). —  ובהשאלה, מִתֵּק את פלוני, רִצָּה אותו, שכך חמתו וכדומ':  תמר תמרורים בתמרוריה היא עומדת  וביקשנו למתקה ולשוא צרף צרוף (ר' אבהו, ירוש' מגי' ג ב). —  ובסהמ"א:  אבל בנדון שלפנינו שהיא אינה רוצה לעמוד תחתיו בקשוה למתקה ולשוא וכו' (ר"נ גירונדי, תשו' יז).

 — הִתפ', *הִתְמַתֵּק, —  נעשה מָתוֹק:  אמר לו ר' יהושע (לר' אליעזר) מימי אוקינוס לא מים מלוחין הן אמר לו מתמתקין הן בעבים (מד"ר קהל', כל הנחלים).  ובשעה שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין (ר' יוחנן, ירוש' ע"ז ב ט). —  הִתְמַתֵּק פלוני בְדָבָר, עשה שע"י הדבר יהיה לו מתוק, ובהשאלה:  אלו שנים עשר חדש שעשו ישראל לפני הר סיני מתמתקים בדברי תורה (ר' יצחק, מד"ר שה"ש, כתפוח).

— נִפע', *נִמְתַּק, נעשה מתוק:  החטים צריכם להטחן והחרדל והתרמוסין צריכין להמתק (מד"ר אסת' א א). —  ובסהמ"א:  בצלו חמדתי וישבתי ולא אעתק, כי פריו לחיך ערב ונמתק (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ). —  ובהשאלה, °נִמְתְּקוּ הדינים:  ונתחדשו ונמתקו עתה הגבורות כי הרי הם דינין יותר ממותקים (מהרח"ו, ע"ח, נוקבא דז"א ו א ב).  וכשיורדין מהחזה ולמטה מתגלים החסדים ונמתקים הדינים (שם, שער הציצית, ה).

— פֻע', °מֻתַּק, מְמֻתָּק, מְמֻתָּקִים, מְמֻתָּקוֹת, —  בהשאלה, דינים מְמֻתָּקִים:  כי הרי הם דינין יותר ממותקים וכו' צריכות ב' מיני גבורות קשות וממותקות (מהרח"ו, ע"ח, היכ' נוק' דז"א ו א ב).  הנשמה שהיא מן הגבורה הממותקת לא הרבה זוכים אליה (עמה"מ, שעשועי המלך סא). —  שפע ממֻתק:  וגם השפע שהיה ראוי לבא אל ז' ספירות היה ממותק ביותר ולא היה מזיק בסוד שבירה (שם, עולם התהו, יז).