* 1, ש"נ, —  פתיל, חבל דק, כעין החבלים שכפות המאזנים תלויות בהם: נפש מאזנים תלויה באויר ג' טפחים וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים וקנה ומתנה2 שלה שנים עשר טפחים ושל צמרים ושל זגגין תלויה באויר שני טפחים וכו' וקנה ומתנה2 שלה ט' טפחים (ב"ב פט.). —  וכך גם בסהמ"א:  ומתנה (שבמאזנים) היינו הרצועות שתלויין בהן הכפות (ערוך, ערך נפש). —  ומ"ר:  וקנה הוא שיש לו שתי מיתנות ששני כפות מאזנים תלויין בו (רשב"ם ב"ב פט.).