1, ת"ז, —  דבר לא מְבֻשָּׁל או צלי או אפוי כל צרכו, חצי חַי, halbroh; à moitié cru (saignant); rare:  אל תאכלו ממנו (מן בשר הפסח) נָא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש (שמות יב ט). —  ובתו"מ:  השוחט את הפסח בארבעה עשר כשר לאוכלו נא שלוק ומבושל (תוספת' פסח' ג-ד ז).  אכל הימנו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה (שם ו י).  האוכל מן הפסח כזית חי כזית נא כזית שלוק כזית מבושל (שם מכות ד א).  אכלו נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה ג' (רבא, פסח' מא.).  ומעשה בר"ע שעשה סעודה לתלמידיו הביאו לפניהם שני תבשילין אחד נא ואחד מבושל בתחילה הביאו לפניהם נא וכו' ואח"כ הביא לפניהם מבושל (מס' ד"א ז).  יוצאין במצה נא2 ובמצה העשויה באילפס מאי מצה נא וכו' כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה (מנח' עח:). —  ובסהמ"א:  ואם היה הדבש מלוחלח ונא ישחתו מהרה המרקחות ולא יאריכו ימים להישמר (ש' דונולו, ספר המרקחות 5). —  וגם לא לדבר מאכל ומשתה, כלי חרש נא:  הוסקו (כלי החרס) והן נאין3 טמאין (תוספת' כלי' ב"ק ב ט).  מקום שמשקעין את (הקדרות) הנאות  בטיט הלבן (שם ג יד, שם פרה ה ב). —  ובסהמ"א:  אם ישיגהו (את כלי נתר) חום מעט מהאש יתבקע הכלי ויפסד ואם לא הכהו החום ג"כ בכלל חלקיו יצא נא4 וכשיגיע הכלי במים יותך ונפסד (פי' המשנ' לרמב"ם, כלים ב א). —  °ושֶתן נָא, שלא הגיע עדין למדרגת הויתו האחרונה:  המאכל שלא יתבשל באצטומכא ויצא השתן נא לבן רקיק יורה על העדר הבשול (נתן פלקירא, צרי הגוף ג ה).  השתן כשהוא יוצא בלתי מבושל והוא נא בתחלת הקדחת (שם).  באותות השתן הנא, השתן הנא כשיהיה בתחלת חולי הקדחת נא פי' בלתי מבושל (ספר השתן, כ"י ברלין, דף 75).