1, —  מלת בקשה וזרוז והערה לשים לב להמדֻבר, וישמש א) לדבור לנכח אחרי הפעל בבקשה עֲשֵׂה לזו"נ ליחיד ורבים:  אמרי-נָא אחתי את (בראש' יב יג).  הפרד נָא מעלי (שם יג ט).  שא נָא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה קדמה וימה (שם יד).  הבט-נָא השמימה וספר הכוכבים (שם יה ה).  בא-נָא אל שפחתי (שם יו ב).  קח-נָא את בנך וכו' ולך לך אל ארץ המריה (שם כב ב).  שים-נָא ידך תחת ירכי (שם כד ב).  הקרה-נָא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם (שם יב).  הטי-נָא כדך ואשתה (שם יד).  הגמיאיני נָא מעט מים מכדך (שם יז).  הגידי נָא לי היש בית אביך מקום לנו ללין (שם כג).  הלעיטני נָא מן האדם האדם הזה (שם כה ל).  ועתה שא-נָא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה (שם כז ג).  לך-נָא אל הצאן (שם ט).  קום נָא שבה ואכלה מצידי (שם יט).  גשה-נָּא ואמשך בני (שם כא).  תני-נָא לי מדודאי בנך (שם ל יד).  שא-נָא עיניך וראה (שם לא יב).  הצילני נָא מיד אחי (שם לב יב).  הגידה-נָּא שמך (שם ל).  קח-נָא את ברכתי (שם לג יא).  תנו נָא אתה לו לאשה (שם לד ח).  שמעו-נָא החלום הזה (שם לז ו).  לך-נָא ראה את שלום אחיך (שם יד).  הגידה-נָּא לי איפה הם רעים (שם יו).  הכר-נָא הכתנת בנך הוא (שם לב).  הכר-נָא למי החתמת והפתילים והמטה האלה (שם לח כה).  ספרו-נָא לי (שם מ ח).  גשו-נָא אלי שם מה ד.  קחם-נָא אלי ואברכם שם מח ט.  דברו-נָא באזני פרעה (שם נ ד).  אנא שא פשע אחיך וכו' שא נָא לפשע עבדי אלהי אביך (שם יז).  הבא-נָא ידך בחיקך (שמות ד ו).  שלח-נָא ביד תשלח (שם יג).  לכו-נָא הגברים ועבדו את יי' (שם י יא).  שא נָא חטאתי אך הפעם (שם יז).  דבר-נָא באזני העם (שם יא ב).  מחני נָא מספרך אשר כתבת (שם לב לב).  הודעני נָא את דרכך (שם לג יג).  הראני נָא את כבדך (שם יח).  הרגני נָא הרג אם מצאתי חן בעיניך (במד' יא יה).  שמעו-נָא דברי (שם יב ו).  סלח-נָא לעון העם הזה (שם יד יט).  סורו נָא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (שם יו כו).  שמעו-נָא המרים (שם כ י).  לכה-נָּא ארה לי את העם הזה (שם כב ו).  ולכה-נָּא קבה לי את העם הזה (שם יז).  ועתה שבו נָא בזה (שם יט).  לכה-נָּא אקחך אל מקום אחר (שם כג כז).  כי שאל-נָא לימים ראשנים (דבר' ד לב).  השבעו-נָא לי ביי' (יהוש' ב יב).  שים-נָא כבוד ליי' אלהי ישראל וכו' והגד-נָא לי מה עשית (שם ז יט).  הראנו נָא את מבוא העיר (שפט' א כד).  קרא נָא באזני העם (שם ז ג).  תנו-נָא ככרות לחם לעם אשר ברגלי (שם ח ה).  דברו-נָא באזני כל בעלי שכם (שם ט ב).  אך הצילנו נָא היום הזה (שם י יה).  אמר-נָא שבלת (שם יב ו).  השמרי נָא ואל תשתי יין ושכר (שם יג ד).  הגידה-נָּא לי במה כחך גדול (שם יו ו).  זכרני נָא וחזקני נָא אך הפעם הזה (שם כח).  שאל-נָא באלהים (שם יח ה).  הואל-נָא ולין וייטב לבך (שם יט ו).  סעד-נָא לבבך (שם ח).  לינו-נָא הנה חנות היום (שם ט).  לכה-נָּא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת (שם יא).  ספחני נָא אל אחת הכהנות (ש"א ב לו).  קח-נָא אתך את אחד מהנערים (שם ט ג).  הגידה-נָּא לי אי זה בית הראה (שם יח).  פקדו-נָא וראו מי הלך מעמנו (שם יד יז).  שא נָא את חטאתי ושוב עמי (שם יה כה).  כבדני נָא נגד זקני עמי (שם ל).  ראו-נָא לי איש מיטיב לנגן (שם יו יז).  קח-נָא לאחיך איפת הקליא הזה (שם יז יז).  שלחני נָא כי זבח משפחה לנו בעיר (שם כ כט).  מצא-נָא את החצים (שם לו).  היסגרני בעלי קעילה וכו' הגד-נָא לעבדך (שם כג יא).  לכו-נָא הכינו עוד (שם כב).  תנה-נָּא את אשר תמצא ידך (שם כה ח).  שא נָא לפשע אמתך (שם כח).  קח-נָא את החנית אשר מראשתו (שם כו יא).  קסומי-נָא לי באוב (שם כח ח).  שמע-נָא גם אתה בקול שפחתך (שם כב).  הגישה-נָּא לי האפוד (שם ל ז).  מה היה הדבר הגד-נָא לי (ש"ב א ד).  עמד-נָא עלי ומתתני (שם ט).  לכי נָא בית אמנון אחיך (שם יג ז).  דבר-נָא אל המלך (שם יג).  סכל-נָא את עצת אחיתפל (שם יה לא).  קרא נָא גם לחשי הארכי (שם יז ה).  אמרו-נָא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך (שם כ יו).  העבר-נָא את עון עבדך (שם כד י).  אמרי-נָא לשלמה המלך (מ"א ב יז).  חל-נָא את פני יי' אלהיך (שם יג ו).  קומי נָא והשתנית (שם יד ב).  קחי-נָא לי מעט מים (שם יז י).  לקחי-נָא לי פת לחם בידך (שם יא).  עלה-נָא הבט דרך ים (שם יח מג).  ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יי' הכיני נָא (שם כ לה).  דרש-נָא כיום את דבר יי' (שם כב ה).  ויאמר לו אליהו אלישע שב-נָא פה כי יי' שלחני יריחו (מ"ב ב ד).  אמר-נָא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת (שם ד יג).  שלחה נָא לי אחד מן הנערים (שם כב).  עתה רוץ-נָא לקראתה (שם כו).  קח-נָא ברכה מאת עבדך (שם ה יה).  תנה-נָּא להם ככר כסף (שם כב).  הואל נָא ולך את עבדיך (שם ו ג).  פקח-נָא את עיניו ויראה (שם יז).  הך-נָא את הגוי הזה בסנורים (שם יח).  ספרה-נָּא לי את הגדלות אשר עשה אלישע (שם ח ד).  פקדו-נָא את הארורה הזאת (שם ט לד).  דבר-נָא אל עבדיך ארמית (שם יח כו).  ועתה יי' אלהינו הושיענו נָא מידו (שם יט יט).  אנא יי' זכר-נָא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם (שם כ ג).  אדני יי' סלח-נָא מי יקום יעקב כי קטן הוא עמו' ז ב.  אדני יי' חדל-נָא מי יקום יעקב כי קטן הוא (שם ה).  שמעו-נָא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל (מיכ' ג ט).  שמעו-נָא את אשר יי' אמר (שם ו א).  זכר-נָא מה יעץ בלק מלך מואב (שם ה).  לכו-נָא ונוכחה (ישע' א יח).  שפטו-נָא ביני ובין כרמי (שם ה ג).  צא-נָא לקראת אחז (שם ז ג).  כדברי הספר החתום אשר יתנו אתו אל יודע הספר לאמר קרא נָא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא (שם כט יא).  לכן שמעי-נָא זאת עניה (שם נא כא).  הן הבט-נָא עמך כלנו (שם סד ח).  שמעו-נָא זאת עם סכל ואין לב (ירמ' ה כא).  ועתה אמר-נָא אל איש יהודה וכו' שובו נָא איש מדרכו הרעה (שם יח יא).  שאלו-נָא בגוים מי שמע כאלה (שם יג).  דרש-נָא בעדנו את יי' (שם כא ב).  אך  שמע-נָא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך (שם כח ז).  קנה נָא את שדי אשר בענתות (שם לב ח).  שב נָא וקראנה באזנינו (שם לו יה).  הגד-נָא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו (שם יז).  התפלל-נָא בעדנו אל יי' אלהינו (שם לז ג).  שים נָא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצלות ידיך (שם לח יב).  שמע-נָא בקול יי' (שם כ).  הגידה-נָא לנו מה דברת אל המלך (שם כה).  בן אדם שא-נָא עיניך דרך צפונה (יחזק' ח ה).  חתר-נָא בקיר (שם ח).  אמר-נָא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה (שם יז יב).  באו-נָא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יי' (שם לג ל).  אמר-נָא אל זרבבל בן שאלתיאל (חגי ב ב).  שאל-נָא את הכהנים תורה (שם יא).  ועתה שימו-נָא לבבכם מן היום הזה ומעלה (שם יה).  קח-נָא את נפשי ממני (יונ' ד ג).  שמע-נָא יהושע הכהן הגדול (זכר' ג ח).  שא נָא עיניך וראה מה היוצאת הזאת (שם ה ה).  ועתה חלו-נָא פני אל (מלא' א ט).  הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נָא בזאת (שם ג י).  אלהים צבאות שוב נָא הבט משמים וראה (תהל' פ טו).  אנא יי' הושיעה נָּא אנא יי' הצליחה נָא (שם קיח כה).  נדבות פי רצה-נָא יי' (שם קיט קח).  שלח-נָא ידך וגע בכל אשר לו (איוב א יא).  זכר-נָא מי הוא נקי אבד (שם ד ז).  קרא-נָא היש עונך (שם ה א).  שבו נָא אל תהי עולה (שם ו כט).  כי שאל-נָא לדר רישון (שם ח ח).  זכר-נָא כי כחמר עשיתני (שם י ט). ואולם שאל-נָא בהמות ותרך (שם יב ז).  שמעו-נָא תוכחתי (שם יג ו).  שימה נָּא ערבני עמך (שם יז ג).  ואלם כלם תשבו ובאו נָא ולא אמצא בכם חכם (שם י).  הסכן-נָא עמו ושלם (שם כב כא).  קח-נָא מפיו תורה (שם כב).  ואולם שמע-נָא איוב מלי (שם לג א).  שמע-נָא ואנכי אדבר (שם מב ד).  שמעו-נָא כל עמים וראו מכאבי (איכ' א יח).  נס-נָא את עבדיך ימים עשרה (דני' א יב).  זכר-נָא את הדבר אשר צוית את משה עבדך (נחמ' א ח).  והצליחה-נָּא לעבדך היום (שם יא).  השיבו נָא להם כהיום שדתיהם (שם ה יא).  ברכו נָא את יי' אלהיכם (דהי"א כט כ). —  ועם פעל עבר עם  ו  המהפך בבקשה:  כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית-נָּא עמדי חסד (בראש' מ יד). —  ואחר פעל מדבר בעדו לבקשה מהנכח על הפעולה:  אוציאה-נָּא אתהן אליכם (בראש' יט ח).  אמלטה נָא שמה (שם כ).  אציגה-נָּא עמך מן העם אשר אתי (שם לג יה).  אעלה-נָּא ואקברה את אבי (שם נ ה).  נלכה-נָּא דרך שלשת ימים (שמות ג יח).  אלכה נָּא ואשובה אל אחי אשר במצרים (שם ד יח).  נעברה-נָּא בארצך (במד' כ יז).  אעברה-נָּא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן (דבר' ג כה).  נעשה-נָּא לנו לבנות את המזבח (יהוש' כב כו).  אנסה נָּא רק הפעם בגזה (שפט' ו לט).  נעברה-נָּא בארצך עד מקומי (שם יא יט).  ויאמר מנוח אל מלאך יי' נעצרה-נָּא אותך ונעשה לפניך גדי עזים (שם יג יה).  אחודה-נָּא לכם חידה (שם יד יב).  הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה-נָּא אותם (שם יט כד).  אמלטה נָּא ואראה את אחי (ש"א כ כט).  אכנו נָא בחנית (שם כו ח).  אדברה-נָּא אל המלך (ש"ב יד יו).  אלכה נָּא ואשלם את נדרי (שם טו ז).  אעברה-נָּא ואסירה את  ראשו (שם טז ט).  אבחרה-נָּא שנים עשר אלף איש (שם יז א).  ארוצה נָּא ואבשרה את המלך (שם יח יט).  אשקה-נָּא לאבי ולאמי (מ"א יט כ).  נשימה נָּא שקים במתנינו (שם כ לא).  נעשה-נָּא עלית קיר קטנה (מ"ב ד י).  נלכה-נָּא עד הירדן (שם ו ב).  ועתה אודיעה-נָּא אתכם את אשר אני עושה לכרמי (ישע' ה ה).  אלכה נָּא ואכה את ישמעאל בן נתניה (ירמ' מ יה).  אלכה-נָּא השדה ואלקטה בשבלים (רות ב ב).  ותאמר אלקטה-נָּא ואספתי בעמרים (שם ז).  נעזבה-נָּא את המשא הזה (נחמ' ה י). —  וגם למדבר לעצמו בענין הרצון והכוָנה לעשות דבר:  ויאמר יי' זעקת סדם ועמרה כי רבה וכו' ארדה-נָּא ואראה הכצעקתה הבאה אלי (בראש' יח כ-כא).  ויאמר משה (לעצמו) אסֻרה-נָּא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג).  אשירה נָּא לידידי שירת דודי לכרמו (ישע' ה א).  על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו אקומה נָּא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי (שה"ש ג א-ב).  אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו-נָא שדיך כאשכלות הגפן (שם ז ט).  אמרתי אני בלבי לכה-נָּא אנסכה בשמחה (קהל' ב א). —  ואחר פעל לנסתר לבקשת הפעולה:  תהי נָא אלה בינותינו (בראש' כו כח).  בי אדני ידבר-נָא עבדך דבר (שם מד יח).  ישב-נָא עבדך תחת הנער (שם לג).  ישבו-נָא עבדיך בארץ גשן (שם מז ד).  ילך-נָא אדני בקרבנו (שמות לד ט).  יהי-נָא חרב אל הגזה לבדה (שפט' ו לט).  יבוא-נָא עוד אלינו (שם יג ח).  תהי-נָא לך תחתיה (שם טו ב).  יאמר-נָא אדננו (ש"א יו יו).  יצא-נָא אבי ואמי אתכם (שם כב ג).  ישמע-נָא אדני המלך (שם כו יט).  תבא נָא תמר אחותי (ש"ב יג ה).  ילך-נָא המלך ועבדיו עם עבדיך (שם כד).  ילך-נָא אתנו אמנון אחי (שם כו).  יזכר-נָא המלך את יי' (שם יד יא).  יהיה-נָּא דבר אדני המלך למנחה (שם יז).  ידבר-נָא אדני המלך (שם יח).  ישב-נָא עבדך (שם יט לח).  ועתה אלהי ישראל יאמן נָא דבריך אשר דברת לעבדך דוד אבי (מ"א ח כו).  תשב-נָא נפש הילד הזה על קרבו (שם יז כא).  תחי-נָא נפשי (שם כ לב).  יהי-נָא דבריך כדבר אחד מהם (שם כב יג).  תיקר-נָא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך (מ"ב א יג).  ויהי-נָא פי שנים ברוחך אלי (שם ב ט).  ילכו נָא ויבקשו את אדניך (שם יו).  יבא-נָא אלי וידע כי יש נביא בישראל (שם ה ח).  אים אפוא חכמיך ויגידו נָא לך (ישע' יט יב).  יפגעו-נָא ביי' צבאות (ירמ' כז יח).  תפל-נָא תחנתי לפניך (שם לז כ).  יגמר-נָא רע רשעים (תהל' ז י).  יהי-נָא חסדך לנחמני (שם קיט עו).  ישב-נָא אפך וחמתך מעירך ירושלם (דני' ט יו).  תהי נָא אזנך קשבת (נחמ' א ו).  תהי נָא ידך בי ובבית אבי (דהי"א כא יז).  יהיו-נָא עיניך פתחות (דהי"ב ו מ). —  ולנסתר בפֻעל:  יֻקח-נָא מעט מים ורחצו רגליכם (בראש' יח ד).  יֻתן-נָא לעבדך משא צמד פרדים אדמה (מ"ב ה יז).  יומת נָא האיש הזה (ירמ' לח ד). —  ואחרי מלת השלילה אַל, אַל-נָא, לנכחים ונסתרים ומדברים בעדם:  ויאמר אברם אל לוט אל-נָא תהי מריבה ביני ובינך (בראש' יג ח).  אל-נָא תעבר מעל עבדך (שם יח ג).  אל-נָא יחר לאדני (שם ל).  אל-נָא אחי תרעו (שם יט ז).  אל-נָא תקברני במצרים (שם מז כט).  אל-נָא תעזב אתנו (במד' י לא).  אל-נָא תשת עלינו חטאת (שם יב יא).  אל-נָא תהי כמת (שם יב).  אל-נָא תמנע מהלך אלי (שם כב יו).  אל-נָא תמש מזה (שפט' ו יח).  אל-נָא תכחד ממני (ש"א ג יז).  אל-נָא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה (שם כה כה).  אל-נָא נלך כלנו ולא נכבד עליך (ש"ב יג כה).  אל-נָא תעשו את דבר התעבה הזאת (ירמ' מד ד).  אל-נָא נאבדה בנפש האיש הזה (יונ' א יד). —  ואחרי הפעל:  אל אחי אל-תרעו נָא (שפט' יט כג). —  ב) לדבור לנכח אחרי הפעל לזרוּז והערה לשים לב להמדֻבר:  ויאמר משה אל קרח שמעו-נָא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו וכו' ובקשתם גם כהנה (במד' טז ח-י).  הלא זה העם אשר מאסתה בו צא-נָא עתה והלחם בו (שפט' ט לח).  עכר אבי את הארץ ראו-נָא כי ארו עיני (ש"א יד כט).  מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר-נָא בבקר וישבת בסתר ונחבאת (שם יט ב).  שמעו-נָא בני ימיני גם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים (שם כב ז).  ויאמר שאול שמע-נָא בן אחיטוב וכו' למה קשרתם עלי (שם יב-יג).  ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נָא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה (ש"ב ז ב).  שלחו-נָא את זאת מעלי החוצה (שם יג יז).   ראו-נָא כטוב לב אמנון ביין וכו' והמתם אתו (שם כח).  התאבלי-נָא  ולבשי-נָא בגדי אבל ואל תסוכי שמן (שם יד ב).  שוט-נָא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם (שם כד ב).  דעו-נָא וראו כי רעה זה מבקש (מ"א כ ז).  אמרו-נָא אל חזקיהו כה אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת (מ"ב יח יט).  ועתה התערב נָא את אדני את מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רכבים עליהם (שם כג).  שמעו-נָא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הלוא לכם לדעת את המשפט (מיכ' ג א).  שמעו-נָא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי (ישע' ז יג).  עמדי-נָא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל (שם מז יב).  שוטטו בחוצות ירושלם וראו-נָא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט (ירמ' ה א).  כי לכו-נָא אל מקומי אשר בשילו וכו' וראו את אשר עשיתי לו (שם ז יב).  שמע-נָא חנניה לא שלחך יי' (שם כח יה).  שאלו-נָא וראו אם ילד זכר (שם ל ו).  שובו נָא מדרכיכם הרעים (זכר' א ד).  וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נָא לפחתך (מלא' א ח).  בינו-נָא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל (תהל' נ כב).  אזר-נָא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני (איוב לח ג).  עדה-נָא גאון וגבה (שם מ י). —  ועם עתיד:  ויאמר אבנר אל יואב יקומו נָא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד).  ויקחו-נָא חמשה מן הסוסים הנשארים וכו' ונשלחה ונראה (מב ז יג).  יעמדו-נָא ויושיעך הברו שמים (ישע' מז יג).  איה דבר יי' יבוא נָא (ירמ' יז יה).  יאמר-נָא ישראל כי לעולם חסדו יאמרו-נָא בית אהרן וכו' יאמרו-נָא יראי יי' (תהל' קיח ב-ד). יעמדו-נָא שרינו (עזר' י יד). —  ואחרי מלת השלילה אַל:  אפתח שפתי ואענה אל-נָא אשא פני איש (איוב לב כא-כב). —  ואחרי מלת הִנֵּה, לזרוז והערה על הדבר:  הנה-נָא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראש' יב יא).  הנה-נָא עצרני יי' מלדת (שם יו ב).  הנה-נָא הואלתי לדבר אל אדני (שם יח כז).  הנה נָא אדני סורו נא (שם יט ב).  הנה-נָא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש (שם ח).  הנה-נָא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי וכו' הנה-נָא העיר הזאת קרבה לנוס שמה (שם יט-כ).  הנה-נָא זקנתי לא ידעתי יום מותי (שם כז ב).  הנה-נָא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן שפט' יג ג).  הנה נָא רפה היום לערוב (שם יט ט).  הנה-נָא איש אלהים בעיר הזאת וכו' נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו (ש"א ט ו).  ויאמרו עבדי שאול אליו הנה-נָא רוח אלהים רעה מבעתך (שם יו יה).  ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה-נָא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו (ש"ב יג כד).  שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם הנה-נָא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק (איוב יג יז-יח).  שמע נא איוב מלי וכל דברי האזינה הנה-נָא פתחתי פי דברה לשוני בחכי (שם לג א-ב).  הנה-נָא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל (שם מ יה). —  ואחרי אִם:  ויאמר (אברהם)  אדני אִם-נָא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך (בראש' יח ג).  ויאמר אליו לבן אם-נָא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יי' בגללך (שם ל כז).  ויאמר יעקב אל נא אם-נָא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי (שם לג י).  ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם-נָא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים (שם מז כט).  וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם-נָא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה (שם נ ד).  ועתה אם-נָא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך (שמות לג יג).  ויאמר אליו אם-נָא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי (שפט' ו יז).  ויאמר דוד אל אכיש אם-נָא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם (ש"א כז ה). —  ואחרי יֶשְׁךָ:  ואמר יי' אלהי אדני אברהם אם ישך-נָא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה הנה אנכי נצב על עין המים וכו' (בראש' כד מב-מג). —  ואחרי אוי:  קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי-נָא לי כי עיפה נפשי להרגים (ירמ' ד לא).  אוי-נָא לי כי יסף יי' יגון על מכאבי (ברוך הסופר, שם מה ג).  נפלה עטרת ראשנו אוי-נָא לנו כי חטאנו (איכ' ה יו). —  ואחרי אַיֵּה, אַיֵּה-נָא:  למה יאמרו הגוים איה-נָא אלהיהם (תהל' קיה ב). —  ואחרי נגדה:  נדרי ליי' אשלם נגדה-נָא לכל עמו (שם קיו יד). —  ואמר בן סירא:  אזכר נא מעשי אל וזה חזיתי אספרה (ב"ס גני' מב יה).  אהללה נא אנשי חסד את אבותינו בדורותם (שם מד א).