1, נאוד, ש"ז, בכנ' נֹאדֶךָ, מ"ר נֹאדוֹת, — כעין שק מעור שלם של גדי וכדומ' יחזיקו בו חלב ויין וכיוצא בזה, Schlauch; outre; leather bottle: ויקחו שקים בלים לחמוריהם וְנֹאדוֹת יין בלים ומבקעים ומצררים (יהוש' ט ד). ואלה נֹאדוֹת היין אשר מלאנו חדשים והנה התבקעו (שם יג). ותפתח את נֹאוד החלב ותשקהו (שפט' ד יט). ויקח ישי חמור לחם ונֹאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד דוד בנו אל שאול (ש"א יו כ). שימה דמעתי בְנֹאדֶךָ (תהל' נו ט). — נֹאד בְּקִיטוֹר, משל לגוף מצֻמק מיגון וכדומ': כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני כי הייתי כְּנֹאד בקיטור (שם קיט פב-פג). — ובתלמוד גם להחזקת קמח וכדומ': אמרו עליו על ר"א בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד2 של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה (יומ' לה:). — ומצוי בסהמ"א: והיו המצרים צפים כנאדות על פני המים ויצאה רוח צפון והשליך אותן כנגד מחנה ישראל (פדר"א מב). — ואמר המשורר: ופה עמוק ורחב כמערה תער נהר אלי תוכו בצמא, ובשפתות כנאד על נאד נפוחים וביניהם כפי תחרא פרומה (ר"ש הנגיד, הלכושל). ברחמיו יהי פונה לעבדו ואל יבזה ענותו בגרותו וצוקיו וקורותיו, ונודו יהי סופר וישים בנאדו את דמעיו ויעבר על המוני עונותיו (ראב"ע, בשם אל). בפרוד אם אהי נלכד ואם יאחז עקבי נוד, תרופתי בפי הכד וכל צריי בבטן נאד (רמב"ע, תרשיש ב עה). — ונֹאד המפּוּח: שהפועל הזה הוא למפוח והוא נאד הנפח שנופח בו האש וכו' ופרושו הוציא המפוח נחרותיו והוא הנאד שנופח בו הנפח (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, נחר).

אוֹב, אוֹבוֹת. — °בּוּק.— *גּוֹד. —  *זֵק. —  חֵמֶת.