1, ש"ז, מ"ר בכנ' נַאֲפוּפֶיהָ, —  כמו נִאוּף, בהגדלת הפעולה, נאופים גדולים ורבים:  ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה וְנַאֲפוּפֶיהָ מבין שדיה (הוש' ב ד). —  ואמר הפיטן:  ותזנח רוח בחטא נאפוף זהם, ויגרס הוד בתולה מקדרות פחם (ר"א קליר, קינ' לת"ב, זכור איכה אנו).  הוכשל בנאפוף, בזרת גפוף. הֻצג בריב צפוף, בקול חרדת שופר (הוא, מוס' א ר"ה, אשא דעי).  ושם אל מזרע נאפופים נגרע, לבב שומעיו יקרע, כי הוציא שם רע, על בתולת ישראל ראב"ע, אמרר בבכי).