פעו"י, נָאוֹף, נָאֹף, תִּנְאַף, יִנְאַף, יִנְאָפוּ, — נָאַף האִישׁ, בָּעַל אשה זרה, בפרט אשת איש, ונָאֲפָה האִשָּׁה, נבעלה לאיש זר, ehebrechen, v. Manne u. v. Weibe; adultérer; to commit adultery: לא תרצח לא תִּנְאַף לא תגנב (שמות כ יג). ואיש אשר יִנְאַף את אשת איש אשר יִנְאַף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת (ויקר' כ י). אלה וכחש ורצח וגנב וְנָאֹף פרצו (הוש' ד ב). ואשבע אותם וַיִּנְאָפוּ ובית זונה יתגודדו (ירמ' ה ז). ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נָאוֹף והלך בשקר (שם כג יד). נֹאֵף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה (משלי ו לב). — ובמליצה: והיה מקֹל זנותה ותחנף את הארץ וַתִּנְאַף את האבן ואת העץ (ירמ' ג ט). — ובמדר': שהיא (הסוטה) נואפת ואומרת (לבעלה) ממך אני מעוברת ומשקרת לו (ריה"ג, מד"ר במד' ט). שכל הנואף באשת חבירו כופר בהקב"ה (שם). ממזר מאשת איש פעמים שאינו מכיר לא אביו ולא אמו אימתי בזמן שנאפה ובעלה במדינת הים והיא משלכת אותו (שם). אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות (תנחומא נשא ה). — ובסהמ"א: חכמים אסרו על מי שנאף עם אשה לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה כל זמן שהזונה קיימת (רמב"ם, איסורי ביאה ב יא). שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון (ספ' החינוך, ויקר' רמג).

— פִִע', נִאֵף, נִאֲפָה, נִאֵפוּ, מְנָאֶפֶת, יְנַאֲפוּ, תְּנָאַפְנָה, — כמו קל, נִאֵף, הרבה לִנְאֹף: אהב אשה אהבת רע וּמְנָאֶפֶת (הוש' ג א). על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תְּנָאַפְנָה לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תְנָאַפְנָה כי הם עם הזנות יפרדו (שם ד יג-יד). כלם מְנָאֲפִים1 כמו תנור בערה (שם ז ד). האשה הַמְּנָאָפֶת תחת אישה (יחזק' יו לב). כי נִאֵפוּ ודם בידיהן (שם כג לז). כן דרך אשה מְנָאָפֶת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (משלי ל כ). — ובהשאלה, נִאֵף העם וכדומ', בגד באלהיו, זנה אחרי אלהים אחרים: נִאֲפָה משבה ישראל (ירמ' ג ח). ואת גלוליהן נִאֵפוּ וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה (יחזק' כג לז). — ואמר בן סירא: דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף (ב"ס גני' כה ב). — ובתו"מ: משרבו המנאפים פסקו המים המרים (סוט' ט ט). ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס מתגאה על הצבור בחנם (פסח' קיג:). עד שיראו (העדים) כדרך המנאפים (שמואל, ב"מ צא.). שהוא מנאף ונשבע שלא עשה (מד"ר במד' ט). שהיא מנאפת עם איש אחר ומתעברת ממנו ומשקרת לבעלה ואומרת ממך אני מעוברת (תנחומ' נשא א). — ומשל: מנאפת בתפוחים וחולקת לחולים (ר' יצחק, מד"ר שמות לא). — ובסהמ"א: שמנאפת בפני אמה ואינה חוששת (ערוך, ערך שולנאי).

— הִפע', *הִנְאִיף: אזהרה לעוקב אחר נואף מנין ת"ל לא תנאף לא תנאיף (ר"ש בן טרפון, שבוע' מז:). — ובסהמ"א: גפתה לאמה (פרוש) הנאיפה אמה כלומר הוציאה שם גפייתה על אמה שכיון שזינתה קורין אותה זונה בת זונה (רש"י סנה' פב:).