פ"ע, נֹבֵעַ, — נָבְעוּ הַמַּיִם ממעין, יצאו בכח מפי המעין מתחת האדמה, sprudeln; jaillir; to gush, נָבַע הַנַּחַל, יצא ממקורו והֹלך ונֹזל, ובמליצה דמיון לדברים מחֻכמים יוצאים בשפע: מים עמקים דברי פי  איש נחל נֹבֵעַ מקור חכמה (משלי יח ד). — ובתו"מ: הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע (ר' ישמעאל, ב"ב י ח).  נהרות המושכין ומעיינות הנובעין (שבת קכא:).  למה נקרא שמו בורדם שהוא כמעין הנובע (ר' אלעזר, נדר' מא:).  ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני האדם (פדר"א ה). — ובהשאלה: ומהיכן למד (אברהם) את התורה אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה (ר"ש, מד"ר בראש' סא). נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה (רשב"י, תנחומ' ויגש יא). 

— הִפע', הִבִּיעַ1, אַבִּיעָה, יַבִּיעַ, יַבִּיעוּן, תַּבַּעְנָה, — רק בהשאלה, הִבִּיעַ דְּבָרִים, עשה שיצאו מהפה, דִּבֵּר, אָמֵר: השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע יום ליום יַבִּיעַ אמר ולילה ללילה יחוה דעת (תהל' יט ב-ג).  הנה יִבִּיעוּן בפיהם חרבות בשפתותיהם (שם נט ח).  עד מתי רשעים יי' עד מתי רשעים יעלזו יַבִּיעוּ ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און (שם צד ג-ד).  זכר רב טובך יִבִּיעוּ וצדקתך ירננו (שם קמה ז).  תַּבַּעְנָה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך (שם קיט קעא).  לשון  חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יַבִּיעַ אולת (משלי יה ב).  לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יַבִּיעַ רעות (שם כט). — והִבִּיעַ חידות, סִפֵּר: אפתחה במשל פי אַבִּיעָה חידות מני קדם (תהל' עח ב). — הִבִּיעַ רוחו: תשובו לתוכחתי הנה אַבִּיעָה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם (משלי א כג). — ואמר בן סירא, בהשאלה: כי מקוה זדון חטא ומקורו יביע זמה (ב"ס גני' י יג).  שמעו אלי וקחו שכלי ועל דברי שימו לב, אביעה במשקל רוחי ובהצנע אחוה דעי (שם יו כד-כה). — ןמצוי שמוש זה בסהמ"א: וגזר וַיַּבַּע, היות כסאו נקבע, ובגלל זה נשבע, אדני אל דוד (ר"י חריזי, תחכמ' א).  כי החכמה קוראה לאנשים בקול גדול שיחקרו בה כי היא מבעת להם רוחה (רלב"ג משלי ב).  בה נבאו נביאים בה משוררים ישורו בה גם איש לרעו כל חפצו הביע (ב"ז, תל"ע, שיר למעלות).  ידע את לא ידע כל פה לשמיע, גם פיו דעותיו לא יוכל יביע (אדם הכהן, הדעת והמות א).