1, (נובלת), ש"נ, מ"ר נֹבְלוֹת, (נוֹבלוֹת), — נֹבֶלֶת של תאנה, של תָּמָר, תאנה ותמר שלא בשלו על האילן ונשרו ממנו כשהם בֹסר ונכמרו באדמה ובשלו שם: כנבל עלה מגפן וּכְנֹבֶלֶת מתאנה (ישע' לד ד). — ובתו"מ: הנובלות הנמכרות עם התמרה (ר' יוסי בר' יהודה, תוספת' דמאי א א). צנון ונובלת מברך על הצנון ופוטר את הנובלת (שם ברכ' ד י). הקלים שבדמאי השיתין והרימין וכו' ונובלות התמרה והגופנין והנצפה (דמאי א א). ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר ברוך שהכל נהיה בדברו (ירוש' ברכ' ו ג). התמר הזה עושה תמרים רוטבי' ניקלווסין ונובלות ועושה סולין (מד"ר במד' ג). התמרה הזו יש בהם נובלות שאינן נכנסות לאוצר (שם). שעתיד הקב"ה להשירו כנובלת הזו שמנשרת מן האילן (ר' יעקב, מדר' תהל' יד). — ובהשאלה: שלש נובלות הן נובלת מיתה שינה נובלת נבואה חלום נובלת העולם הבא שבת (ר' חנינא בר יצחק, מד"ר בראש' מד). נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה (ר' אבין, שם). — ואמר המליץ: הבוסר והנובלות כלתה נפשם לעלות על שלחן המלך בכלי חמדה ותעבר חית השדה ותרמסם (משלי אסף כא ט).