1, פ"ע, נָבְקָה, — נָבְקָה רוחו של פלוני, נִתְבַּלְבְּלָה, נזדעזעה, verwirrt sein; être déconcerté; to be perplexed: וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה וְנָבְקָה2 רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע ישע' יט ב-ג. — ואמר הפיטן: יריבי בוססים בפרך, ורוחי נבקה ממרך, ספקתי על ירך ר"י טוב עלם, אריות הדיחו, שבת ג' אחה"פ.
1 עי' הערה לקמן.
2 תרגמו השבע' ταϱαχϑήσεται, במשמ' בלבול וערבוב הדעת. עקילס πλδαϱωϑήσεται, במשמ' רך ורפה וחלש. וכעין זה ת"י: ותתמסי רוחא דמצראי במעיהון. ע"כ. וכעין זה רסע"ג: ותתהרי ארואחהם פי אג'ואפהם. ע"כ. מנחם חברו עם בוקק ואמר: ענין ריק המה. ר"י חיוג לא הזכיר מלה זו, וכמו"כ ריב"ג לא הביאה, לא במשתלחק ולא בהשרשים. אבו זכרי' בן בלעם כמו מנחם: ונבקה אנפעאל מינ ד'ואת אלמת'לינ מת'ל ורחבה ונסבה ומענה אלבוק, ע"כ, ובעבר': נפעל מכפולים כמו ונסבה, ופרושו רֵקות. וכן רש"י: ונבקה רוח, תתרוקן חכמתו כמו בוקק הארץ. ע"כ. וכך ראב"ע: ונבקה מגזרת בוקק בטעם מריק, ונבקה מבנין נפעל מפעלי הכפל כמו ונסבה. ע"כ. וכך רד"ק בפרושו: ונבקה מבנין נפעל מענין גפן בוקק והוא ענין רקות. ע"כ. וכך בהשרשים. וכך רב החדשים, ואומרים שהוא במקום וְנָבַקָּה. אבל מֻשג של התרוקנות אינו עולה יפה כאן, כי היה צריך לאמר ונבקה רוח מצרים מקרבו, ולא בקרבו, ויותר נאות פרושם של השבעים ועקילס ות"י ורסע"ג, שכלם מסכימים בעצם הדבר שהכונה כאן בלבול הדעת ורפיונו, ובאין לנו במשמ' זו שרש בקק, הלא יתר נכון לקבע שרש נבק למשג זה ביחוד ולראות בונבקה עבר קל לנסתרת כדינו ולהנצל מנפעל שלא כדינו.