1, ש"נ, נִבְלַת, בכנ' נְבֵלָתִי, נִבְלָתְךָ, נִבְלָתוֹ, נִבְלָתָהּ, נִבְלָתָם, — גוּף מֵת של אדם ובהמה, Leuche cadavre, charogne; corpse, של בהמה וחיה: נְבֵלָה וטרפה לא יאכל ויקר' כב ח. או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בְנִבְלַת חיה טמאה או בּנִבְלַת בהמה טמאה או בְנִבְלַת שרץ טמא שם ה ב. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בְּנִבְלָתָהּ יטמא עד הערב שם יא לט. מבשרם לא תאכלו וּבְנִבְלָתָם לא תגעו שם ח. הנה נפשי לא מטמאה וּנְבֵלָה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה יחזק' ד יד. — ושל אדם: וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ לא תלין נִבְלָתוֹ על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא דבר' כא כב-כג. והיתה נִבְלָתְךָ למאכל לכל עוף השמים שם כח כו. ואת מלך העי תלה על העץ עד עת הערב ובבוא השמש צוה יהושע וירידו את נִבְלָתוֹ מן העץ יהוש' ח כט. וילך (הנביא) וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נִבְלָתוֹ משלכת בדרך והחמור עמד אצלה והאריה עמד אצל הַנְּבַלָה מ"א יג כה. וישא הנביא את נִבְלַת איש האלהים וכו' וינח את נִבְלָתוֹ בקברו שם כט-ל. לא תבוא נִבְלָתְךָ אל קבר אבתיך שם כב. והית נִבְלַת איזבל כדמן על פני השדה בחלק יזרעאל אשר לא יאמרו זאת איזבל מ"ב ט לז. ותהי נִבְלָתָם כסוחה בקרב חוצות ישע' ה כה. יחיו מתיך נְבֵלָתִי2 יקומון שם כו יט. והיתה נִבְלַת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד ירמ' ז לג. ונפלה נִבְלַת האדם כדמן על פני השדה שם ט כא. ובחרב וברעב יכלו והיתה נִבְלָתָם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ שם יו ד. ויכהו (יהויקים את אוריהו) בחרב וישלך את נִבְלָתוֹ אל קברי בני העם שם כו כג. וְנִבְלָתוֹ (של יהויקים) תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה שם לו ל. נתנו את נִבְלַת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ תהל' עט ב. — ובהשאלה, נִבְלַת אליל: על חללם את ארצי בְּנִבְלַת שקוציהם ירמ' יו יח. — ובתו"מ: מחתִכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה שבת כד ד. מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמהב"ב ב ח. נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר עוקצ' ג ג. נבילה שנסרחה צריך להרחיק ממנה ארבע אמות ר' זעירא, ירוש' ברכ' ג ה. אתם דומים לכלב שהיה להוט אחר הנבלה ר' ישמעאל בר"י, מד"ר בראש' פא. כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו שם ויק' א. ואל תאמר איש פלוני נאה ואני מכוער שבשעת המיתה אדם נעשה כנבלה ולא עוד אלא שהנבלה מוכרה לנכרי או נותנה בחנם ונבלת אדם אין כל בריה יכולה להשגיח עליה מס' דא"ז ד. — ובמשמ' בהמה שנשחטה לא עפ"י הדין: כל שנפסלה בשחיטה נבלה כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טריפה ר' יהושע, חול' ב ד. האכילכם עקיבא נבלות ר' יוחנן בן נורי, תוספת' בכור' ד ח. שחט את הושט ושהה כדי שחיטה וכו' נבלה ר' ישבב, שם חול' ב ט. אין מוכרין בשר של נבלה ושל טרפה לגוי מפני שחוזר ומאכילן לישראל שם ז ג. מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות וכו' ירוש' ע"ז ב ג. — ומצוי בסהמ"א: חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה רש"י בראש' כז ג. כל השוחט צריך לבדוק הסימנין לאחר שחיטה ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדק הרי זו נבלה ואפילו היה השוחט זריז ומהיר רמב"ם, שחיט' א יב. כל מקום שאמרנו בשחיטה פסולה הרי זו נבלה ואם אכל ממנה כזית לוקה משום אוכל נבלה שאין מוציא מידי נבלה אלא שחיטה כשרה וכו' וכל ספק בשחיטה הרי הוא ספק נבלה שם ג יח. — ועי' פֶגֶר, מָוֶת.