°, ש"ז, — שה"פ מן נִגֵּד, במשמ' עֲמִידָה נֶגֶד: הרוצה לדעת לקות הלבנה יהיה מעיין בעת הנגוד והיא עת היות הלבנה עומדת לנוכח החמה (ראב"ח הנשיא, חשב' מהלך הכוכב' יג, כ"י פריז ובריט"מ). תמונת הנגוד כשיהי' בין שני כוכבים ששה מזלות שלמות שהן ק"פ מעלה ויהיה כ"א מהן פני אחיו מכנגד (שם כ). לפי שאור השמש הוא תמיד גדול ואור הירח לא ימצא שלם אלא בעת הנגוד (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ג ח). והיה מצבם (של הכוכבים) בחלקים מיוחדים מהגלגל למען ימשכו מחבוריהם ונגודיהם וכו' ועלותם על האופק (ר"י אברבנאל, שמים חדשים ג). וגם בהוראת הקבוצים והנגודים במצבי הכוכבים (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי ח ו). ובכ' רביעי שמשני צדי הנגוד שהוא חצי חדש חלק המזהיר לנו יעדיף על חלק הקדרות (ר"ד גנז, נחמד ונעים כט). ואמנם הירח בדבוקו עם השמש הוא יותר קרוב לו שבניגודו נרחק יותר הימנו (אילם ליש"ר מקנדיה, מעין חתום סח). היודע חכמת המשלשים וכו' ידע כל המאורעות בשמים כגון הלקיות והמקומות במזלות הדבוקים והנגודים והמבטים (שם, כתב ג לזרח). ויש לזה דמיון עם ניצוץ השמש המכה לפעמים בכדור הארץ והוא מתמצע בשעת הנגוד בינו לירח (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', אם כל חי ב ב). — ובמשמ' של התנגדוּת לפלוני: לזה יש יותר פני הנגוד לתשובת בעל ריבנו אלא שגם הוא ישיב כפי שטתו ודעתו (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ט ט).