נָגוֹד
* 1, ש"ז, — מנהיג, ובהשאלה, מכריע, עיקר: משפטי אלו הדינים חוקותי אלו המדרשות תשמורו זו המשנה ללכת בהם זה המעשה תשמרו ללכת בהם לא המשנה נגוד2 אלא המעשה נגוד2 (ספרא, אחרי מות יב, פרש' ט).
1 בארמ' וסור' נגודא, מנהיג.
2 כך בנוסח' הספרים, אך נוסח ראב"ד נגיד.