*, ש"נ, — שה"פ מן נגף: על נגיחה ועל נגיפה ועל נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק (רשב"א, תוספת' ב"ק א ט). נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה (גמ' שם ב:). פתח בנגיפה וסיים בנגיחה לומר לך זו היא נגיפה זו היא נגיחה (שם). — ובסהמ"א: וטרם בא צרי גלעד הימות אנוש נכאב וינגף נגיפה (רשב"ג, מליצתי). ידחוף בין בקרניו בין בגופו בין ברגלו בין שנשכו בשניו כלן בכלל נגיפה הם שאין נגיפה אלא לשון מכה (רש"י שמות כא לה). שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק וכו' ובעזרת הצדיקים ונגיפת שונאיהם (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג א).