ש"ז, — א) מיתה במספר רב, בסבת מחלה וכיוצא בזה, Seuche; épidémie; -mic: ולא יהיה בכם נֶגֶף למשחית בהכתי בארץ מצרים (שמות יב יג). ונתנו איש כפר נפשו ליי' בפקד אתם ולא יהיה בהם נֶגֶף בפקד אתם (שם ל יב). ולא יהיה בבני ישראל נֶגֶף בגשת בני ישראל אל הקדש (במד' ח יט). כי יצא הקצף מלפני יי' החל הַנֶּגֶף וכו' וירץ אל תוך הקהל והנה החל הַנֶּגֶף בעם וכו' ויעמד בין המתים ובין החיים (שם יז יא-יג). המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הַנֶּגֶף בעדת יי' (יהוש' כב יז). — ב) נגיעה חזקה ופתאמית בדבר מהדברים, אבן נֶגֶף, שהרגל נֹגעת בה פתאם ובחזקה, Anstoss; choc; shock: ולאבן נֶגֶף ולצור מכשול לשני בתי ישראל (ישע' ח יד). — ואמר בן סירא במשמ' אבן נגף: בדרך מוקשת אל תלך ואל תתקל בנגף1 פעמים (ב"ס גני' לב (לה) כ). — ובמדר', במשמ' חלי ומות: המצריים מבקשים ומחזירין היאך לברוח מן הנגף ולא היו מוצאין (ר' ברכיה, מד"ר שמות טו). עד שהוא (פינחס) נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף (שם לג). ובארץ כנען לא הכנסתנו אלא הרי אנו מתים במדבר והנגף משתלח בנו בכל יום (תנחומ' קרח טז). — ואמר הפיטן: זֻנחו בחרון אף לנגף וגעל, חל בעדם חבר והצרי תעל (ר"א קליר, אז מאז זמות, שבת שקל'). מעתיק פלוסים צר ובורא רוח, ממדד ומשקל נזל עם רוח, נגף לבל יזיק לדנכאי רוח (שם). ובו שיות הדחויות חל הנגף בהן, ובו סמך מנאץ שמך על קרית משושיהן (ר' יחיאל מונדולפו, שעה עליון, סליח' י' טבת). — ומ"ר °נְגָפִים: להסיר הנגפים והמכשולים מכל משכנותינו (ספ' החינוך, מצוה תקמו). — °ואבן נֶגֶף, כנוי לשדים ורוחות רעים: ידוע שהחיצונים נקראים אבן נגף הם מעכבים השפע וזהו וגללו את האבן מעל פי הבאר (נועם אלימלך, ויצא).