*,  ש"נ, — שה"פ מן נָגַח:  ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן (ר"מ, ב"ק כג:). על נגיחה ועל נשיכה ועל רביעה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק (רשב"א, תוספת' שם א ט). שור שהיה רועה ויצא שור אחר אחריו נמצא הרועה זה שמת אפילו זה מנוגח וזה מועד לנגיחה או מנושך וזה מועד לנשיכה פטור (שם ג ו). אם למדת על המועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה אף התם נעשה כל המיתות כנגיחה (מכי' משפט', נזיק' י). תולדות הקרן נגיחה נגיפה וכו' (ירוש' ב"ק א א). אין נגיחה אלא בקרן (בבלי שם ב:). — ובסהמ"א: לא שמרו ונגח נגיחה רביעית (רש"י ב"ק כג:). לא היה תם אלא נודע כי שור נגח הוא היום ומתמול שלשום הרי שלש נגיחות (הוא, שמות כא לו). — ומצוי עוד.