פ"י, נָגְפוּ, נֹגֵף, נָגֹף, לִנְגֹּף, *לִגּוֹף, אֶגֹּוף, אֶגֹּף, תִּגּוֹף, יִגֹּף, נְגָפוֹ, נְגָפָנוּ, בְּנָגְפּוֹ, יִגְּפֵהוּ, יִגֳּפֶנּוּ, —  א) נָגַף את העם וכדומ', הביא עליו צרה קשה:  הנה אנכי נֹגֵף את כל גבולך בצפרדעים ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך וכו' (שמות ז כז-כח). —  ב) הביא עליו נֶגֶף, מיתה:  ועבר יי' לִנְגֹּף את מצרים וכו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לִנְגֹּף (שמות יב כג).  אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בְּנָגְפּוֹ את מצרים (שם כז).  וַיִּגֹּף יי' את העם על אשר עשו את העגל (שם לב לה).  וָאֶגֹּף את מצרים (יהוש' כד ה). —  והביא עליו מחלה רעה:  ויהי כעשרת הימים וַיִּגֹּף יי' את נבל וימת (ש"א כה לח).  חי יי' כי אם יי' יִגֳּפֶנוּ או יומו יבא ומת (שם כו י).  וַיִּגֹּף יי' את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש (ש"ב יב יה).  וְנָגַף יי' את מצרים נָגֹף ורפוא (ישע' יט כב).  וזאת תהיה המגפה אשר יִגֹּף יי' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עמד על רגליו וכו' (זכר' יד יב).  וַיִּגְּפֵהוּ יי' וימת (דהי"ב יג כ).  הנה יי' נֹגֵף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל רכושך ואתה בחליים רבים וכו' (שם כא יד).  ואחרי כל זאת נְגָפוֹ יי' במעיו לאין מרפא (שם יח). — ג) נָגַף אדם, נָגַע בו בחזקה פתאם, בכח גדול, Stossen; heurter; hurt:  וכי ינצו אנשים וְנָגְפוּ אשה הרה ויצאו ילדיה (שמות כא כב).  וכי יִגֹּף שור איש את שור רעהו ומת (שם לה). —  ונָגַף רגלו באבן וכדומ', נגע בה פתאם ובחזקה:  על כפים ישאונך פן תִּגֹּף באבן רגלך (תהל' צא יב).  אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תִגֹּף (משלי ג כג). —  ד) נְגָפוֹ במלחמה, הכהו, עשה שיפֹּל לפני אויבו במערכת המלחמה:  וַיִּגֹּף יי' את בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש (שפט' כ לה).  ויאמרו זקני ישראל למה נְגָפָנוּ יי' היום לפני פלשתים (ש"א ד ג).  וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אֶגּוֹף (תהל' פט כד).  ויריעו איש יהודה ויהי בהריע איש יהודה והאלהים נָגַף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה (דהי"ב יג יה).  וַיגֹּף יי' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים (שם יד יא). —  ובתו"מ, בענין נגיפת בהמה:  הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט (תוספת' ב"ק א ד).  שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט וכו' (משנ' שם א ט). —  והנגף נֹגֵף:  עד שהוא (פינחס) נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף (מד"ר שמות לג). —  ובמשמ' הרג:  (כהן אחד בא לפני ר' חנינה) אמר לו מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם אמר לו אחיו של אותו האיש יצא ברוך המקום שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו (ירוש' מו"ק ג א).  בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב (ר' יוסי, מד"ר שה"ש, אתי מלבנון).  כיון שנכנס הקב"ה כביכול נגף את הבכורות וכו' וכיון שנגף אותם במכת בכורות מה עשו נטלו בניהם והטמינום בבתי ע"ז שלהם (שם שמות טו).  ונגף הקב"ה עושי מעשה העגל ולא נגף שבט לוי (שם במד' ה). —  ומקו' לנגוף:  אמר לו אהרן (למשה) מרי מה ראית אמר לו ראיתי למלאך המות שיצא לנגוף לשונאי ישראל (ר' פנחס הכהן, שם). —  ופָעוּל נָגוּף:  כשיראו אוה"ע את ישראל בשלוה לעתיד לבוא יהיו אומרים אינן אלו הנגופין וישראל משיבין אותם אתם תמהים עלינו ואנו תמהים על עצמנו יותר מכם (מדר' תהל' קיח כג).  לפי שהיה נגוף בתחלואים רבים (רש"י מ"ב ט כט). —  ובהשאלה, °הגוף הנָגוּף, הלקוי, החסר, רפה כח:  השכל יהיה עכור ומשתומם ואם זה לנו כלו אם שלימות ואם חסרון בסבת הגוף הנגוף הלז (ר"א ביבאגו, דרך אמונה סה:). —  *נָגְפָה יָדוֹ, פ"ע:  מי שנגפה1 ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש (מר עוקבא, שבת קט.).  כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וחייתה וחזרה ונגפה (ר' אבהו, נדה יט:).

—  נִפע', נִגַּף, נִגְּפוּ, נִגָּפוּ, נִגַּפְתֶּם, נִגָּף, נִגָּפִים, נִגּוֹף, הִנָּגֵף, יִנָּגֵף, תִּנָּגְפוּ, יִנָּגְפוּ, יִנָּגֵפוּ, —  נִגַּף לפני האויב במלחמה, הֻכָּה, נפל לפניו:  ונתתי פני בכם וְנִגַּפְתֶּם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם (ויקר' כו יז). אל תעלו כי אין יי' בקרבכם ולא תִּנָּגְפוּ לפני איביכם (במד' יד מב).  ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תִּנָּגְפוּ לפני איביכם (דבר' א מב). יתן יי' את איביך הקמים עליך נִגָּפִים לפניך (שם כח ז).  יתנך יי' נִגָּף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו (שם כה).  ויאמרו בני בנימן נִגָּפִים הם לפנינו כבראשנה (שפט' כ לב).  ויראו בני בנימן כי נִגָּפוּ ויתנו איש ישראל מקום לבנימן (שם לו).  ובנימן החל להכות חללים באיש ישראל כשלשים איש כי אמרו אך נִגּוֹף נִגָּף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה (שם לט).  ותטש המלחמה וַיִּנָּגֶף ישראל לפני פלשתים (ש"א ד ב).  וילחמו פלשתים וַיִּנָּגֶף ישראל וינסו איש לאהליו (שם י).  וירעם יי' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם וַיִּנָּגְפוּ לפני ישראל (שם ז י).  ותהי המלחמה קשה עד מאד ביום ההוא וַיִּנָּגֶף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד (ש"ב ב יז).  וירא ארם כי נִגַּף לפני ישראל ויאספו יחד (שם י יה).  ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר כי נִגְּפוּ לפני ישראל וישלמו את ישראל ויעבדום (שם יט).  ותהי המלחמה ביער אפרים וַיִּנָּגְפוּ שם עם ישראל לפני עבדי דוד (שם יח ו-ז).  בְּהִנָּגֵף עמך ישראל לפני אויב (מ"א ח לג).  וַיִּנָּגֶף יהודה לפני ישראל (מ"ב יד יב).  ואם יִנָּגֵף  עמך ישראל לפני אויב (דהי"ב ו כד).  נתן יי' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וַיִּנָּגֵפוּ  (שם כ כב). —  ובתו"מ, נִגֶּפֶת הבתולה, שיוצא ממנה דם בתולים:  תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ש אומרים נותנין לה ארבעה לילות מסורגין אפילו ארבעה חדשים וב"ה אומרים כל זמן שניגפת (תוספת' נדה ט ז). —  ונִגַּף פלוני, הֻכָּה, הומת:  מעשה בצדוקי אחד שהתקין (את הקטרת) מבחוץ והכניס וכו' וביציאתו ניגף (יומ' יט:).  מה אתה סבור שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה (ר"ש בר  נחמן, מד"ר בראש' סה).  והלא דברים קל וחומר ומה אם המלך שהונה את המלך כמוהו ניגף הדיוט שהוא מונה את הדיוט אעכו"כ (שם עג).  כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים היה ראש המדינה ניגף או מלכה היה ניגף כדי שיהו עסוקים להוציא מתיהם ואין נותנין דעתם למרגלים (שם במד' טז).

—  הִתפ', הִתְנַגֵּף, יִתְנַגְּפוּ, —  הִתְנַגְּפוּ רגליו באבן וכדומ', כמו נגף באבן:  תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יִתְנַגְּפוּ רגליכם על הרי נשף (ירמ' יג יו).  —  ובמדר':  אמר להם ירמיה מה אם בשעה שהצעתם טפטיות מפתח בתיכם עד קברי בני דוד נתיחפו רגליכם לכשיתנגפו רגליכם על הרי נשף על אחת כמה וכמה (מד"ר איכ', פתיח') — °ובהשאלה, במשמ' הֻכָּה:  שהם (הפלשתים) היו מתנגפים מעצמם (ר"י אברבנאל, ש"א ז י). —  ואמר המליץ:  כי המות הממנו אכלנו בכל פה עד כי הידים רפות והרגלים בהרי נשף מתנגפות והעשתונות מטרפות (ספ' המוסר לר"ז בן סעדי' אלצ'אהרי מה).

—  פִע', *נִגֵּף, — מְנַגֵּף הרגלים:  ולא (תהיה) כאסקופה האמצעים שמנגפת הרגלים (ר"א הקפר, אדר"נ כו).

—  פֻע', °נֻגַּף, —  נֻגַּף האדם, הֻכָּה, הומת:  הם יעצו לאבד בן בכור, לכן חצות לילה נֻגף בם כל בכור (ר"א קליר, בעשר מכות, יוצ' ב פסח). —  ובמשמ' חָלָה במגפה:  ואני הצעיר נסיתי אותה (את האבן הטובה) פעמים אין מספר בשלשה שנים רצופים ותמידים של מגפה וכו' ופעמים רבות על צד הקרי והזדמן הוצרכתי לנגוע המנוגפים שמתו תכף אחר שפקדתים וכו' (צמח דוד, ערך יקניטין).

—  הָפע', °הֻגָף, (הוגף), —  מת ממַגֵּפָה:  ב' או ג' ימים קודם שחלה והוגף הר' ר' מצליח הנז' פגעתי אותו בשוק (שו"ת מוהרש"ך ב קצו).  ובאותה העיר נשמרים הרבה מחולי זה ומפרישים ומבדילים המוגף משאר העם (שו"ת דברי ריבות קכט).