—  קל לא נמצא.

— נִפע', נִגַּר, נִגְּרָה, נִגָּרִים, נִגָּרוֹת, — נִגְּרוּ המים ארצה, נִשְפָּכוּ, ירדו למטה, ausgegossen s.;être versé;  be poured out: וכמים הַנִּגָּרִים ארצה אשר לא יאספו (ש"ב יד יד). — והעין נִגְְּרָה, ירדו דמעות ממנה: פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי עיני נִגְּרָה, ולא תדמה מאין הפגות (איכ' ג מח-מט). ביום צרתי אדני דרשתי ידי1 לילה נִגְּרָה ולא תפוג (תהל' עז ג). — ובמדר': וירא מרדכי והנה מעין מים אחד קטן עבר בין שני התנינים האלה ויפריד ביניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים והמעין נגר ויהי לנחל שוטף (מד"ר אסת', ויגד לו). — ואמר המשורר: גל יהלוך בגן כמותו לא עבר בתוך תרצה ולא בצר, חולו כברקת ועת יגר ידמה למו כסף על בצר (רמב"ע, תרשיש ג ח-ט). מטרות נעצרות, לקצף ועברות, ומהם נִגָּרוֹת2, רבות ברכותיהם (הוא, דיואן נב, ב"י בודלי'). — ומצוי בסהמ"א במליצה, לדמעות וכדומ': ליל נגרו עיני כאלו הדמי בשכר עמידת כוכביו לקחו (רשב"ג, אולי דמעות). עיני בדמעי נגרו מאין דמי לדמי ימותי עם תמול ארחו (רמב"ע, אש קדחו). עיני בחם לבי נגרה ולא תדמה, לקאת מדבר אני דומה, יומם במסתרים נפשי תהמה (הוא, נפשי אויתיך בלילה). ותאמר למה נפלו פניך, ונגרו עיניך, החרישי ואל תורידי דמעתך, כי אני אעשה לך דבר לאהבתך (ר"י זבארה, ספ' שעשוע יב). ועיני תמר נגרות דמעה מאין הפוגות בדבר אביה את דבריו (א' מפו, אה"צ יד). — ונִגַּר מִן, נשפך, נִתַּךְ: ואם קלט מן המשקין הניגרין מן האויר הרי זה שקלט טהור (רמב"ם, טומא' אוכל' ז א). — נִגָּרוֹת, עי' נִגָּרָה.

— הִפע', הִגִּיר, הִגַּרְתִּי, יַגֵּר, תַּגֵּר, יַגִּירֻהוּ, הַגִּרֵם, — הִגִּיר משקה מכלי אל כלי וכדומ', ערה, שפך, giessen; verser; to pour: כי כוס ביד יי' ויין חמר מלא מסך וַיַּגֵּר מזה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ (תהל' עה ט). — והִגִּיר אבנים למטה, שפך, עשה שיתגלגלו למטה: ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם וְהִגַּרְתִּי לגי אבניה ויסדיה אגלה (מיכ' א ו). — ובהשאלה, הִגִּירוּ על ידי חרב, הפילו, השליכו ארצה: לכן תן את בניהם לרעב והַגִּרֵם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות (ירמ' יח כא). יען היות לך איבת עולם וַתַּגֵּר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם (יחזק' לה ה). יַגִּירֻהוּ על ידי חרב מנת שעלים יהיו (תהל' סג יא). — ואמר הפיטן: אלהים בצעדך הכות פתרוס, בתקת חילם מבצריהם להרוס, וכו' הגרת לגיא המון פי-בסת, ונקתה לארץ בטריה נחבסת (ר"י טוב עלם, אלהים בצעדך, יוצ' שבה"ג). 

— הָפע', הֻגַּר, מֻגָּרִים, — מים מֻגָּרִים וכדומ', שהִגִּירוּ אותם, שפכום: ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מֻגָּרִים במורד (מיכ' א ד).