ב. נַדְיָין
* 1, ש"ז, — נקיע של כובסים, נברכת שמכבסים בה הלבָנים: לא שנו (שצריך להרחיק הכותל ג' טפחים) אלא מן המחמצן אבל מן הנדיין 2 (צריך להרחיק) ד' אמות (רבה בר אבוה, ב"ב יט.). כאן מן המחמצן כאן מן הנדיין 2 (שם).
1 בארמ' נדא כמו נזה בעבר', ועי' הערה לקמן.
2 בקצת כ"י הנידיין, ובקצתם המנדיאן. ופרש רגמ"ה: מקום שמכבסין הבגדים עצמן בתוך המים ומכין אותם ומנתזין על הכתלים. וכעין זה רש"י: נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך שהמים נתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות. ע"כ. והרמב"ם ביד החזקה (הלכ' שכנ' ט ה) כתב: אבן שהכובס מכה בגדים עליה עד שיתלבנו וכו' שבעת שהכובס מכה עליה המים נתזין ומזיקין לכותל.