— קל לא נמצא.
— הִפע', הִדִּימָנוּ, — הִדִּים את פלוני, עשהו לחבר שתיה אתו: על מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי יי' אלהינו הדימנו1 וישקנו מי ראש כי חטאנו ליי' (ירמ' ח יד).
1 כך הכתיב בנסח' המסורה, ונקוד הֲדמנו, וראו הקדמונ' והחדשים במלה זו הפעיל מן דמם, או דמה, במשמ' שתיקה או כליון. אך אין טעם במליצת הכתוב לפי זה, ומה ענין וישקנו מי ראש אחר כך? ואולם, בלשון ערבית משמש שרש נדם, חוץ ממשמ' נחם, עוד במשמ' היה חבר שתיה עם פלוני: נאדמה עלי אלשראב — ג'אלשׂה עליה, ובעבר': ישב אתו יחד בשתיה. והנה המלונים הערבים הביאו את שתי המשמ' של צרוף נדמ, משמ' החרטה ומשמ' השתיה יחד, בשרש אחד, אבל אין ספק כי הם שני שרשים מיוחדים, והשֵם נדימ ונדמאן, ואמר אחד המשוררים: פאנ כנת נדמאני פבאלאכבר אשקני ולא תשקני באלאצע'ר אלמתת'למ, — ובעבר': ואם היית נדמאני (ר"ל חבר שתיה שלי) בגדולה שבכוסות השקני ולא בקטנה ופגומה.
והשתמש ירמיהו בלשון נופל על לשון, ואמר נבוא ונדמה (ונתחרט על עונותינו) כי אלהים הִדימנו (כביכול עשה אותנו חבר שתיה שלו) וישקנו מי ראש כי חטאנו לו.