1, ש"ז, — מַתָּנָה, אתנה, בפרט לזונה: לכל זנות יתנו נדה ואת נתת את נְדָנַיִךְ לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך (יחזק' יו לג). — ואמר המשורר: כבשם כשפחות לו ובושו כמו זונות אשר נתנו נדנים (רמב"ע, תרשיש א רכח). — ובסהמ"א, מה שהאבות נותנים לבנותיהם כסף וכדומ' לנשואיהם: הנה גזרנו בקצת דרכי נדני הבנות על גב שפחת מלוג של גברת אמנו שרה (שכל טוב, בראש' טז יד). בתולה שהביאה ממון ונדנים ושלוחין (ר"י הדסי, האשכל, סי' שטז). כנראה מתוך דברי התנאים שהמעות מהנדן מבנך ז"ל נשארו בידך (תשו' מהר"י קולון עג. וקרובי הכלה רוצים ליקח הנדנים לידיהם (שו"ת תרומ' הדשן ש). ותוך הזמן נתן לו ראובן מקצת הנדן ועל השאר נתנו לו הערבים שטר חוב (שו"ת רמ"א פט). מציאה וירושה ונדן וכו' וידוע שישא אחרת ויתנו לו נדן (דברי חכמ' ודעת חכמה ב יד). על דבר האשה מעשירי עם מנכבדי ארץ והכניסה נדן גדול לבעלה שבהכנסת נדן כזה ראוי לקנות כמה שפחות (שו"ת נודע ביהודה, אה"ע יד). ר' פלוני שנדבר בבנו זיוג הגון בת פלוני עשיר מופלג ורוצה ליתן לו נדן מסוים (שו"ת חות יאיר קצז). — וגם מה שנותנים אבות החתן: אם לא יהא סך נדן שני הצדדים רק מאה ר"ט בין הכל אזי מחויבים כל אחד מהצדדים ליתן להשדכן שני ר"ט (פנק' ק"ק במברג, סי' ט, שנת ת"מ). ועלתה ההסכמה בזה האופן שאבי החתן או הכלה לא ינכה רק הנדן שלו מן ערכו דהיינו מה שנתן לנדן בנו או בתו במזומנים (שם טו). — ומה שנותן הבעל: יש קהלות וכותבים ממה שקבל הבעל באחריות מכתובתה ונדנים מה שנתן הבעל ומה שהכניסה היא (ר"א הקראי, ג"ע, סדר נשים כ).