1' פ"ע, עתי' מ"ב רבים נִדְּמָה, — נָדַם על עונותיו, בלשון בני ענתות כמו נִחַם: על מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל ערי המבצר וְנִדְּמָה2 שם (ירמ' ח יד).
1 עי' הערה הבאה.
2 כך בנסח' המסורה בכל הספרים, ואעפ"י שלפי קצת נסח' התרגום היוני יש לחשב כי היה פה שרש רמה, אך ת"י שתרגם נשתיק מעיד כי בזמנו היתה מלה שהיה אפשר לראות בה את השרש דמם או דמה, וכמעט כל הקדמונ' והחדשים ראו במלה זו אחד מהשרשים האלה, במשמ' שתיקה. אבל כבר הרגיש הרי"ק (אבי הרד"ק) כי מבחי' הדקדוקית של המלה ונִדְּמָה עדיף לראות בה שרש חפ"נ, ולכן קבע את השרש נדם, ואמר כי נִדְּמָה היא בצורת נִפְּלַה. וזוהי באמת הדעת היותר נכונה בדקדוק מלה זו, והיא מגלה לנו גם הכונה האמתית של ונדמה, שכל מה שאמרו בה המפרשים אינו מישב המקרא בדרך טבעי. רק משמ' שרש נדמ בערב', שהוא משמש בזו הלשון במשמ' נחם בעבר'. והכונה התחרט על פשעיו, נותנת להמליצה "ונדמה שם" הכח והטבעיות הנאותים כאן לפי ענין הכתוב.