נֵדֶר, ש"ז, בכנ' נִדְרִי, נִדְרוֹ, נִדְרָהּ, מ"ר נְדָרִים, בכנ' נְדָרַי, נְדָרָי, נְדָרֵינוּ, נְדָרֶיךָ, נְדָרָיִךְ, נְדָרֶיהָ, נִדְרֵיכֶם, נִדְרֵיהֶם, — א) בכלל כל מה שאדם מקבל על עצמו ומתחיב לעשות, בפרט לאלהוּת, Gelübde; voeu; vow: וידר יעקב נֶדֶר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה וכו' והיה יי' לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראש' כח כ-כב). אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נֶדֶר עתה קום צא מן הארץ הזאת (שם לא יג). איש כי יפלא נֶדֶר בערכך נפשת ליי' (ויקרא כז יג). איש או אשה כי יפלא לנדר נֶדֶר נזיר להזיר ליי' וכו' כל ימי נֶדֶר נזרו תער לא יעבר על ראשו (במד' ו ב-ה). כפי נִדְרוֹ אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו (שם כא). וידר ישראל נֶדֶר ליי' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם (שם כא ב). איש כי ידר נֶדֶר ליי' וכו' לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה ואשה כי תדר נֶדֶר ליי' ואסרה אסר בבית אביה בנעריה ושמע אביה את נִדְרָהּ ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נְדָרֶיהָ וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום (שם ל ג-ה). וְנֵדֶר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה (שם י). כי תדר נֶדֶר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו (דבר' כג כב). וידר יפתח נֶדֶר ליי' ויאמר אם נתן תתן את בני עמון בידי והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה ליי' והעליתיהו עלה (שפט' יא ל-לא). ויעש לה את נִדְרוֹ אשר נדר (שם לט). ותדר נֶדֶר ותאמר יי' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליי' (ש"א א יא). ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נִדְרִי אשר נדרתי ליי' בחברון כי נֵדֶר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישיב ישיבני יי' ירושלם ועבדתי את יי' (ש"ב יה ז-ח). עשה נעשה את נְדָרֵינוּ אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקם תקימנה את נִדְרֵיכֶם ועשה תעשינה את נִדְרֵיכֶם (ירמ' מד כה). וייראו האנשים יראה גדולה את יי' ויזבחו זבח ליי' וידרו נְדָרִים (יונ' א יו). כאשר תדר נֶדֶר לאלהים אל תאחר לשלמו (קהל' ה ג). — ב) ביחוד קרבן נֶדֶר: ואם נֶדֶר או נדבה זבח קרבנו (ויקר' ז יו). ואיש כי יקריב זבח שלמים ליי' לפלא נֶדֶר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה וכו' שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו וּלְנֵדֶר לא ירצה (שם כב כא-כג). אלה מועדי יי' אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליי' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתת יי' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נִדְרֵיכֶם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליי' (שם כג לז לה). רק קדשיך אשר יהיו לך וּנְדָרֶיךָ תשא ובאת אל המקום אשר יבחר יי' (דבר' יב כו). לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יי' אלהיך לכל נֶדֶר כי תועבת יי' אלהיך גם שניהם (שם כג יט). ועבדו זבח ומנחה ונדרו נֵדֶר ליי' ושלמו (ישע' יט כא). חגי יהודה חגיך שלמי נְדָרָיִךְ (נחו' ב א). זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נְדָרֶיךָ (תהל' נ יד). כן אזמרה שמך לעד לשלמי נְדָרַי יום יום (שם סא ט). לך דמיה תהלה אלהים בציון ולך ישלם נֶדֶר (שם סה ב). אבוא ביתך בעולות אשלם לך נְדָרָי (שם סו יג). נְדָרַי ליי' אשלם נגדה נא לכל עמו בחצרות בית יי' בתוככי ירושלם (שם קיו יח-יט). זבחי שלמים עלי היום שלמתי נְדָרָי (משלי ז יד). מוקש אדם ילע קדש ואחר נְדָרִים לבקר (שם כ כה). תעתיר אליו וישמעך וּנְדָרֶיךָ תשלם (איוב כב כז). — ובתו"מ: (כשמת ר' אליעזר) עמד ר' יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר סנה' סח. וירוש' שבת ב ו. מעשרות סייג לעושר נדרים סייג לפרישות (ר"ע, אבות ג יג). לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק (ר' יהודה דמאי ב ג). אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו (רשב"א, אבות ד יח). היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו (חגי' א ח). ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסים (נדר' ג א). תשע נערות נדריהן קיימין (שם יא י). בעון נדרים מתה אשה של אדם (ר' נתן, שבת לב:). בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים (רבי, שם). מלמד (הכתוב) שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה וכו' עד שהפר1 לו נדרו (רבא, ברכ' לב.). לעולם ידבק אדם בשלשה דברים וכו' בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים (בר קפרא, יבמ' קט.). לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נדר' כ.). והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל (שם כג:). בנדרים הלך אחר לשון בני אדם (שם מט.). — ומצוי בסהמ"א: אין הנדרים חלים אלא על דבר שיש בו ממש (רמב"ם, נדר' ג י). — ואמר המשורר: אל תאמן להם ואל תכרת ברית כי על דמות מלאך ברית קשרו, אם נדרו נדר להשחית כל יקר בו שלמו נדרם אשר נדרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — ובהרחבה, מה שאָדָם אומר לחברו שיעשה לו טובה וכדומ' ומקבל עליו לעשות זאת, קצת כמו יעוּד והבטחה, Versprechen; promesse; promise: ושבחתי לאיש נבל באשור בשיר כזב אשר אין בו נכונה, ונדר לי נדרים הם כשירים מלאים שוא ואין בהם אמונה (ר"י חריזי, תחכמ' ב). ואמר החכם הנדר בלי תשלום כרעם בלי גשם (ר"א בר חסדאי הלוי, בן המלך והנזיר ה).