פ"י תִּנְדֹּף, תִּדְּפֶנּוּ, יִדְּפֶנּוּ, — נָדַף הרוח את המֹץ וכדומ', דחה ופזר אותו, verwehen; emporter en soufflant; to blow away: לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תִּדְּפֶנּוּ רוח תהל' א ד. — ואת העשן: יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו כהנדף עשן תִּנְדֹּף כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים שם סח ב-ג. — ובמליצה, את האָדָם דחפוֹ והרחיקוֹ: פן תאמרו מצאנו חכמה אל יִדְּפֶנּוּ לא איש איוב לב יד. — ובתו"מ, נָדַף ריִחו של היין, של הבֹשׂם וכיוצא בזה, פשט הריח: ואינו ממלא חבית על פיה אלא שתי ידות בה כדי שיא ריחה נודף תוספת' מנח' ט י. עצי ירושלים של קינמון היו ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל ר' יהודה, שבת סג.. אמר לו קיסר לר' יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף שם קיט.. מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף רב חסדא, ברכ' נא.. לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף ר' חנינא, סנה' קח.. למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין מגולה ריחה נודף מכוסה אין ריחה נודף רב נחמן, ע"ז לה:. משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות והיה ריחה נודף ואלו היה חוץ לקברות על אחת כמה וכמה ר' נחמיה, מד"ר בראש' ל. למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נודף כיון שהיתה מטולטלת היה ריחה נודף ר' ברכ', שם לט. מתגעגעין היו בעשב הבאר וכו' והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו ר"ש בן יוסי בן לקוניא, שם שה"ש, נפת. — ומצוי בסהמ"א: אנו רגילין במים שלוקין ובהן הדס ומיני בשמים שריחן נודף יפה יפה רב כהן צדק, תשו' הגאי', שע"צ א ה יא. תבשילם (של הבבלאים) נודף ר"ח ר"ה כא.. כשסותם פי החבית ועושהו צמיד פתיל מביא כוש או בצבוץ ונוקב בתוכו שיצא הבל של יין ויכנס לו אויר וינדוף ריחו וכו' ערוך, ערך שך. ותבשיל ששהא עד שנדף ריחו וכן כל מאכל שריחו רע או מר ביותר הרי אלו לגוף כמו סם המות רמב"ם, דעות ד ט. ואני מבושמת ונודפת ריח טוב כחבצלת הגדלה בבִקעת מישור רשב"ם, שה"ש א טז.

— נִפע', נִדַּף, נִדָּף, הִנְדֹּף, — נִדַֹּף העלה מפני רוח, שנשאו הרוח ממקומו למקום אחר: והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נִדָּף ונסו מנסת חרב ויקר' כו לו. העלה נִדָּף תערוץ ואת קש יבש תרדף איוב יג כה. — וזרע: וכל מזרע יאור יבש נדַּף ואיננו ישע' יט ז. — וקש נִדָּף ברוח: יתן כעפר חרבו כקש נִדָּף קשתו שם מא ב. — ועשן: כְּהִנְדֹּף1 עשן תנדף תהל' כח ג. — ובסהמ"א: הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו רש"י ב"ב כד:.