1, פ"ע, נָהֲרוּ, יִנְהֲרוּ, — נָהַר פלוני, הָלַ‏ךְ: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים ונשא מגבעות וְנָהֲרוּ אליו2 כל הגוים (ישע' ב ב). ובאו ורננו במרום ציון וְנָהֲרוּ אל טוב יי' (ירמ' לא יב). ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא יִנְהֲרוּ אליו עוד גוים (שם נא מד). — ומצוי בסהמ"א: פנו אליו כל יודעי דעת ומביני מדע ושיתו לבבכם ונפשכם להשכילו וכל המליצים אליו נהרו ועליו תעתיקו כל לשונות הארץ (רסע"ג, ההקדמ' העבר' להאגרון). — ואמר הפיטן: המעט לי עון נער ועוד לא הטהרתי, ושגיאות לב נבער אשר אחריו נהרתי, וגלות וחיי צער בגללם נמהרתי (ר"י הלוי, יצורים). ודל בא להודות ממהר על סכלו אשר סכל, אל טובך יהי נוהר על משתה ועל מאכל (הוא, ידידיך מאמש). היי אחרי מלכך מרדפת בסוד נשמות אשר אל טוב אדני נהרו (הוא, ישנה בחיק ילדות). אל אל בני אלים ינהרו ויקוו, איש ממקומו לו יקדו וישתחוו (ראב"ע, אל אל). אל נהרי טובו נהרו חכמים, עד כי יקנאו בו כוכבי מרומים (הוא, הודות עלי נבל).