פ"ע, נָהַרְתְּ, נָהָרוּ, — נָהַר פלוני, האירו פניו משמחה ונחת, leuchten; rayonner; to shine: אז תראי וְנָהַרְתְּ ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך (ישע' ס ה). הביטו אליו וְנָהָרוּ ופניהם אל יחפרו (תהל' לד ו). — ואמר המליץ: אמת משה אשר עמד בהר לולי מסוה עוד היום על פניו לא הכרתיו מרוב זיר בו ינהר (משה ריאטי, מקדש מעט ו א).

— הִפע', *הִנְהִיר, — כמו הֵאִיר: ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה (שבת קמז:) ערוב' יג:. — ופ"ע: ועיני יהודה ואחיו היו מנהירות כי הרוח באתה להם מאחריהם (מדר' ויסעו, ביהמ"ד ילינק ג). וירא אברם את הירח ואת הכוכבים לפניו ויאמר אך עתה הנה זה אלוה אשר ברא כל הארץ וכל האדם והנה עבדיו מנהירים לפניו (ספר הישר, נח). — ואמר הפיטן: רחש לבי בקרבי עיני ליתן להשית, על מאור המנהיר ומזהיר כעששית (ר' מאיר נהוראי, מקדים וראש, פיוט לש"ת).

— פִע', °נַהֵר: שער המוקד במרגלית תמהר, שער ניקנור בנפך תנָהר (ר"י אבן אביתור, שער האיתון). גיה אורך תנהרנה, לילה ויום תנצרנה (רשב"י בר אבון, אל אל חי ארנן, שבת ב אחה"פ). תמוכי ימינך פניהם נהר, תעתוע חטאם תכפר לטהר (יוצר ליוה"כ, אמצת עשור).

 — הָפע', °הֻנְהַר, מֻנְהָר (מונהר), — שהאירו אותו: דמיון משכיליך יֻזהר, מראיהן כרקיע מֻנהר (משול' בר' קלוני', אודך כי עניתני, יוצר ב פסח). רענו כקדם ותארנו יונהר, רחום הקשיבה ועשה אל תאחר (יוצ' ליוה"כ, אז ביום כפור). יש לצורנו אור מאור שהוא מובהק ביתר המונהר מכל המונהרים ומגיה יתר מכל הגיהים (ר' ברכי' הנקדן, הוצ' דר' גולנץ, ד).