פ"ע, נָחָה, נַחְתִּי, נָחוּ, נַחְנוּ, נוֹחַ, נוּחַ, נֻחֹה, אָנוּחַ, תָּנוּחַ, יָנוּחַ, יָנַח, תָּנַח, יָנוּחוּ, — א) נַח הַדָּבָר על דָּבָר, על מקום וכדומ', נתעכב במקום ושהה שם זמן מה ולא זז משם, sich niederlassen; s'établir; to settle down: וַתָּנַח התבה בחדש השביעי וכו' על הרי אררט בראש' ח ד. ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וַיָּנַח בכל גבול מצרים שמות י יד. ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יי' וכו' וּבְנֻחֹה יאמר שובה יי' במד' י לה-לו. והיה כְּנוֹחַ כפות רגלי הכהנים נשאי ארון יי' אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון יהוש' ג יג. ויבאו נערי דוד וידברו אל נבל בכל הדברים האלה בשם דוד וַיָּנוּחוּ ש"א כה ט. ולא נתנה עוף השמים לָנוּחַ עליהם (על פגרי המוקעים) יומם ואת חית השדה לילה ש"ב כא י. ובאו (הזבוב והדבורה) וְנָחוּ כלם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים ישע' ז יט. כי תָנוּחַ יד יי' בהר הזה ונדוש מואב תחתיו שם כה י. — ואוֹיֵב וכדומ': ובאנו אליו באחת המקומת אשר נמצא שם וְנַחְנוּ עליו כאשר יפל הטל על האדמה ש"ב יז יב. ויגד לבית דוד לאמר נָחָה ארם על אפרים ישע' ז ב. כי לא יָנוּחַ שבט הרשע על גורל הצדיקים תהל' קכה ג. — ורוּחַ הנבואה וכדומ' על פלוני: ויהי כְּנוֹחַ עליהם הרוח ויתנבאו וכו' וַתָּנַח עליהם הרוח וכו' ויתנבאו במחנה במד' יא כה-כו, ויראהו בני הנביאים אשר ביריחו מנגד ויאמרו נָחָה רוח אליהו על אלישע מ"ב ב יה. ןְנָחָה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי' ישע' יא ב. — וחכמה בלבו: בלב נבון תָּנוּחַ חכמה משלי יד לג. — וכעס וכדומ': אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים יָנוּחַ קהל' ז ט. — ב) נָח פלוני מעבודתו וכדומ', לא עָבַד, sich ausruhen; se reposer; to rest: כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וַיָּנַח ביום השביעי שמות כ יא. ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען יָנוּחַ שורך וחמרך שם כג יב. ויום השביעי שבת ליי' אליהך לא תעשה כל מלאכה וכו' למען יָנוּחַ עבדך ואמתך כמוך דבר' ה יד. שם רשעים חדלו רגז ושם יָנוּחוּ יגיעי כח איוב ג יז. — ונָחָה הארץ וכדומ' ממלחמה וכיוצא בזה: נָחָה שקטה כל הארץ פצחו רנה ישע' יד ז. — ומדאגה ורגז: לא שלותי ולא שקטתי ולא נָחְתִּי1 ויבא רגז איוב ג כו. — ונָח מאויביו: כימים אשר נָחוּ בהם היהודים מאיביהם אסת' ט כב. — נָח לפלוני: ויאמר לא תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת צידון כתיים קומי עברי גם שם לא יָנוּחַ לך ישע' כג יב. כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז יָנוּחַ לי איוב ג יג. ותתנם ביד צריהם ויצרו להם וכו' וּכְנוֹחַ להם ישובו לעשות רע לפניך נחמ' ט כז-כח. — והמת יָנוּחַ על משכבו וכדומ': יבוא שלום יָנוּחוּ על משכבותם ישע' נז ב. אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים יָנוּחַ משלי כא יו. ואתה לך לקץ וְתָנוּחַ ותעמד לגרלך לקץ הימין דני' יב יג. — ובתו"מ: זרק למעלה מעשרה טפחים והלכה ונחה בחור כל שהוא ר' חייא, שבת ז:. נעץ קנה ברשות הרבים וזרק ונח על גביו רב חסדא, שם. — והים וכדומ' מזעפו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שביס לטבעו נטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו יומ' לח.. נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים כל ימות השנה ובשבת הוא נח מד"ר בראש' יא. — ודבּוּר יָנוּחוּ לו ברכות על ראשו: המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו ר' אחא אריכא, ברכ' לג.. ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה שבת לא.. ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו רב אדא בר אהבה, ע"ז ס:. כל הברכות שבתורה ינוחו על ראשך אדר"נ ט"ו. — ונָחָה דעתו: ר' יהודה אומר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו (שהיו רגילים לתלש בשערו של שעיר המשתלח וכו') אמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי יומ' סו:. — ובסהמ"א: יישר כוחו ותנוח נפשו כמה יפה כיון תשו' ר"ת קא ב. שהיה מטפח על פי החבית הרותחת כדי שתנוח הרתיחה רמב"ם, מאכ' אסור' יב ט. אלא שלא נחה דעתי בזאת התשובה וכו' ר"י מפיסה, מנח' קנא' 89. — ואמר המשורר: בכור אבי ובן אמי שלומים לך באחריתך, ורוח אל תהי נחה עלי רוחך ונשמתך ר"ש הנגיד, הים ביני ובינך. בגני ההדס חלנו ונחנו וישבנו בצלם שאננים, עדי גרשו עצי גנים ועלה באזנינו לקול עוף שאננים רמב"ע, תרשיש ג לט . אל נא תלון עלי, כי אתה בא אלי, ואני איך אנוח ותבא בי הרוח ראב"ע אפרוש כף. 

— הִפע', הֵנִיחַ, הֲנִיחוֹתִי, הֲנִיחֹתִי, הֲנִחֹתִי, הֵנִיחוּ, מֵנִיחַ, הָנִיחַ, הָנִיחוּ, יָנִיחַ, וַיָּנַח, יְנִיחֵנִי, יְנִיחֶךָ, תְּנִיחֶנוּ, הֲנִיחִי,  — א) הֵנִיחַ את יָדוֹ וכדומ', נתן לה לָנוּחַ, לא החזיק אותה למעלה כמקדם: והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יָנִיחַ ידו וגבר עמלק שמות יז יא. — והֵנִיחַ לִפְלוֹנִי, עשה שינוח ממלחמה, מצרה, וכיוצא בזה: עד אשר יָנִיחַ יי' לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ דבר' ג כ. והיה בְּהָנִיחַ יי' אלהיך לך מכל איביך מסביב וכו' תמחה את זכר עמלק שם כה יט. יי' אלהיכם מֵנִיחַ לכם ונתן לכם את הארץ הזאת יהוש' א  יג. וַיָּנַח יי' להם מסביב וכו' ולא עמד איש בפניהם שם כא מד. ועתה הֵנִיחַ יי' אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם שם כב ד. ויהי מימים רבים אחרי אשר הֵנִיחַ יי' לישראל מכל איביהם מסביב שם כג א. ויהי כי ישב המלך בביתו ויי' הֵנִיחַ לו מסביב מכל איביו ש"ב ז א. וַהֲנִיחֹתִי לך מכל איביך שם יא. ועתה הֵנִיחַ יי' אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע מ"א ה יח. והיה ביום הָנִיחַ יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך ישע' יד ג. אשר אמר אליהם זאת המנוחה הָנִיחוּ לעיף שם כה יב. הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה וַהֲנִיחוֹתִי לו מכל אויביו מסביב דהי"א כב ט. כי אמר דוד הֵנִיחַ יי' אלהי ישראל לעמו שם כג ה. ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הֵנִיחַ יי' לו וכו' כי דרשנו את יי' אלהינו דרשנו וַיָנַח לנו מסביב דהי"ב יד ה-ו. — ב) הֵנִיחַ את פלוני, נתן לו מנוח הנפש, הסיר דאגה ממנו: יסר בנך וִינִחֶךָ ויתן מעדנים לנפשך משלי כט יז. — ג)  הֵנִיחַ דבר, שָׂם אותו במקום, כמו הִנִּיחַ, מן ינח, עי"ש. הֵנִיחַ אפו בפלוני: וכלה אפי וַהֲנִיחוֹתִי חמתי בם והנחמתי יחזק' ה יג. לא תטהרי עוד עד הֲנִיחִי את חמתי בך שם כד יג. — והֵנִיחַ את פלוני במקום פלוני: היתה עלי יד יי' ויוציאני ברוח יי' וַיְנִיחֵנִי בתוך הבקעה יחזק' לז א. במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל וַיְנִיחֵנִי אל הר גבה מאד שם מ ב. — וברכה: וראשית עריסותיכם תתנו לכהן לְהָנִיחַ ברכה אל ביתך שם מד ל. — והרוח: ראה היוצאים אל ארץ צפון הֵנִיחוּ את רוחי בארץ צפון זכר' ו ח. — ד) כמו נָחָה: פני ילכו וַהֲנִיחֹתִי לך שמות לג יד. רוח יי' תְּנִיחֶנּוּ ישע' סג יד, ועי' יָנַח. — ומצוי בסהמ"א, ואמר המשורר: הפחידוני עוני וחסדך יבטיחני, ונחמת חזיוני בהקיצי תשיחני, והאמינו רעיוני כי רוחך תניחני ר"י הלוי, ילדי ראשית צרי. — °ודבור של כבוד וברכה למת: וכאשר נאסף (יהודה) אל עמיו הללוהו וכבדוהו כל זרע ישראל ויאמרו לאמר רוח יי' תניחנו יוסיפון, פרק כ. מת משה החסיד בשבעה באדר רוח יי' תניחנו ב"א, דה"ע סי' 70. לזכר המשפחות וכו' השר הנכבד רוח יי' תניחנו הזכר' נשמ' מזמן הרמב"ם, JQR N.S. I, 57.

—  הָפע', הוּנַח, הוּנַח לִפְלוֹנִי, מיגיעה וכדומ': על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הוּנַח לנו איכ' ה ה.

— נִפע', *נִנּוֹחַ, — נִנּוֹחַ פלוני מחליו, הוּנַח לו, רפתה ממנו המחלה: מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא בעירו אמר להן המתינו עד שאעלה לעלייה ועלה לעלייה וירד אמר להן בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחלייו ירוש' ברכ' ה ה. — ונִנּוֹחַ מיגיעה וכדומ': כשהיו נינוחים  היה (עמלק) בא עליהן והורגן מדר' תנאים, דבר' כה יח. כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת אנו נינוחין2 מד"ר בראש' יא. כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרם כיון שהם מתים הם נינוחין1 ר' יוחנן, שם ט. עתידה ירושלים להיותה מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה הוא, שם שה"ש, צוארך. — והמֵת בקברו: אין מפנין את המת ואת העצמות מִקבר מכובד למכובד אין צורך לומר מן המכובד לבזוי וכו' ובתוך שלו (מפנין) אפי' מן המכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו ירוש' מו"ק ב ד.