ש"ז, מ"ר נוֹזְלִים, — כנוי למים הנֹזְלִים ונִגָּרִים: וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נֹזְלִים קפאו תהמת בלב ים (שמות טו ח). כי אצק מים על צמא וְנוֹזְלִים1 על יבשה (ישע' מד ג). מעין גנים באר מים חיים וְנֹזְלִים2 מן לבנון (שה"ש ד טו). ויוצא נוֹזְלִים מסלע ויורד כנהרות מים (תהל' עח יו). ויהפך לדם יאריהם וְנֹזְלֵיהֶם2 בל ישתיון (שם מד). שתה מים מבורך וְנוֹזְלִים מתוך בארך (משלי ה טו). — ובתו"מ: כשהיו שרויים בארץ ישראל לא היו שותים אלא מי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות וכיון שגלו לבבל שתו מימי הפרת ומתים מהם הרבה (ר' יוחנן, פסיק' רבתי כח). — ואמר המליץ: והעננים סוככים, והגשמים נתכים, רביבים ורסיסים וחזיזים וטלים, מלקושים ושעירים ונוזלים (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ). — ובכלל כל דבר שנֹזֵל, ואמר המשורר בהשאלה במליצה: שואל בעד השר בינות בני תבל חושה ראה תפוח בין עצי יער, מנוזלי פיהם תזל חמת עכשוב אך מדבר פיהו בואה רדה יער (רמב"ע, תרשיש א קיא). אתמה לעבי טובך איך נכלאו דודי ונוזלי ידך איך קפאו, אתה כמו מחול אשר לו קול מאד גדול ובוקעו ריק ורוח מצאו (ר"י חריזי, תחכמ' נ, כ"י בריט"מ). — ובענין אֵד המתהפך לנוֹזֵל: כי מדוד אחד תגיר נוזלים שונים ומנזיד אחד תמציא מיצים נבדלים (משלי אסף ג לה).