* 1, נוּז, ת"ז, — מחֻבר בְּדָבָר ומסֻבך בו, חוטי צמר ופשתן יחד ע"י אריגה או תפירה, verwoben, enlacé; interweaved: אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז2 (כלא' ט ח, ת"כ קדוש' ב ד, ספרי דבר' רלב).
1 עי' הערה לקמן.
2 אלה דברי רה"ג בפרוש מלה זו: והנוז על שני פנים או באריגה או תכיפה במחט ולא מצינו ללשון הזה עיקר אלא באגדה של ויקרא לבן מלך שנזז לבו עליו ונטל את הצפורן לחתור על אביו ומפרשין אותו לשון סיבוך כדבר שהוא מסתכסך או מסתבך (תשו' הגא', הרכבי מט). ואמרו בגמ' ירוש' שם: ניתני שעט ולא ניתני נוז אילו תנינן שעט ולא תנינן נוז הוינן אמרין הוא נוז מותר, ע"כ, אין ספק איפוא כי זו מלה שבדו להם חכמים לשם דרש עפ"י ר"ת של המלה שעטנז, עי' זה הערך, ונכונים הם דברי רה"ג שאין לה כל עיקר, וגם הגזרה מהפעל נזז שהזכיר הרה"ג אינה מיוסדה כל עיקר, וכמו"כ בלשונות האחיות אין שום מקור למלה זו. ובדבר כונת מלה זו כבר הסכים רמב"ם בפרוש המשנה שלו וכן ביד החזקה לפרוש רה"ג. ופרוש רש"י שאמר וז"ל: ואומר אני נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחברו טישטיר (tistre) בלעז כמו חזיין לנאזי דאית בהון (רש"י ויקר' יט יט). אינו גם הוא אלא השערה דחוקה.