*, ש"ז, מ"ר נוֹפִים, בכנ' נוֹפֶיהָ, — חלק האילן שמשם מתחילם הענפים ומשם והלאה: בית שמאי אומר' משקה על הנוף ויורד על עיקרו ובה"א על הנוף עיקר (תוספת' שבי' א ה). כורת מכוון ונוף אין מכוון הרי זה כרם נוף מכוון וכורת אין מכוון הרי זה אינו כרם (שם כלא' ג ד). אילן שאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים זורע תחתיו זרע וסומך לו מין אחר מבחוץ (שם ב ה). אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ וכו' החזירו נופו לפנים (שם מע"ש ב יב). משקה הוא את הנוף בשביעית אבל לא את העיקר (ר"א בר' צדוק, שבי' ב ד). למה צדיקים נמשלים בעולם הזה לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה וכו' למה רשעים דומים בעולם הזה לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה (הוא, קדוש' נו:). אוכלין בזיתים וכו' עד שיכלה אחרון של גוש חלב כדי שיהא עני יוצא ואינו מוצא לא בנופו ולא בעיקרו רובע (ר"א בן יעקב, פסח' נג.). אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו (ערוב' י ח). אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף (מכו' ב ז). באילן העומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר (אביי, שבת פד:). עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכו' לא סוף דבר נופו1 אלא אפילו כורתו (ר"י בר' אלעאי, ירוש' ברכ' א א). הדבר דומה לאדם שבא לקוץ את אילן מי שאינו בקי קוצץ את הנופים כל ענף וענף ומתייגע והפיקח מגלה את השרשים וקוצץ (מד"ר במד' כ). — ובסהמ"א: ענפיה תטיף סמים, ונופיה תביע בשמים (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ). העושה כמו מטה וכו' והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה (רמב"ם, כלא' ח א). השוכר פרדס או שהיה משכון בידו לעשר שנים ויבש הפרדס בתוך הזמן וכו', ונוף האילנות שישבו או נקצצו שניהן אסורין בהן משום רבית (הוא, שכיר' ז ה). שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול אותו מעיקרו (במקור נדפס "מיעקרו") הרי הוא שלו וכו' היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו לא יטול העליון (הוא, שכנ' ד ט).