—  קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— נִפע', הִנָּזֵר, יִנָּזֵר, יִנָּזְרוּ, — א) נִזַּר מִדָּבָר, פָּרַשׁ מֵהַדָּבָר, לא נגע בו, לא קרב אליו וכדומ': דבר אל אהרן ואל בניו וְיִנָּזְרוּ מקדשי בני ישראל וכו' כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליי' וטמאתו אליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני (ויקר' כב ב-ג). — ונִזַּר מאחרי פלוני, עֲזָבוֹ, התרחק ממנו: כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וְיִנָּזֵר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו (יחזק' יד ז). — נִזַּר לְדָבָר, פרש א"ע מכל דבר ופנה להדבר ההוא, דבק בו: המה באו בעל פעור וַיִּנָזְרוּ לבשת (הוש' ט י). — ב) נִזַּר פלוני, פרש א"ע משתית יין וכדומ': האבכה בחדש החמשי הִנָּזֵר כאשר עשיתי זה כמה שנים (זכר' ז ג). — ובתו"מ: והיה היין בוער בו ואומר לה השמעי לי ואומרת לו רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה והוא נזור (ספרי במד' קלא). המצוה להנזר לשם (שם כב). והיתה אמורת לו הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך (ירוש' סנה' י ב). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: ירבה שכרך עד מאד ובאחריתך תיטבי, הנזרי מאחרי תבל ואל תתעכבי (רשב"ג, מה לך יחידה). — ואמר הפיטן: כורתי בריתך בגזר, כאזור למתנים אוזר, לך הדבקתם מלהנזר, הנה אלהים עוזר (מנחם בר מכיר, אחור וקדם צרת).

— הִפע', הִזִּיר, הִזַּרְתֶּם, הַזִּיר, הַזִּירֹו, יַזִּיר, — א) פ"י, הִזִּיר את פלוני מִדָּבָר, עשה שיִנָּזֵר, שיפרשׁ ממנו: וְהִזַּרְתֶּם1 את בני ישראל מטמאתם (ויקר' יה לא). — והִזִּיר דָּבָר לפלוני, יִחֵד אותו לו: וְהִזִּיר ליי' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם (במד' ו יב). — ב) פ"ע, הִזִּיר, נעשה נָזִיר: איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר לְהַזִּיר ליי' (במד' ו ב). עד מלאת הימם אשר יַזִּיר ליי' קדש יהיה (שם ה). כל ימי הַזִּירֹו ליי' על נפש מת לא יבא (שם ו). — ויַזִּיר מִדָּבָר, כמו יִנָּזֵר: מיין ושכר יַזִּיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה (שם ג). — ובתו"מ, הִזִּירֹו, עשהו נָזִיר: יכול אפילו יזיר את אחרים ת"ל נזיר את עצמו מזיר ואין מזיר את אחרים (ספרי במד' כב). היך אפשר גוי מזיר את ישראל ישראל לישראל אינו מזיר וגוי מזיר את ישראל (ירוש' נזיר ט א). יפה עשית שנזרת וכו' ואילו לא נזרת הייתי מזירך (שם ד ב). — והִזִּיר עצמו מִדָּבָר, פרש ממנו: שכל רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (רבי, סוט' ב.). מי שרצה לקדש עצמו שלא יכשל בזנות יזיר עצמו מן היין (מד"ר במד' י). שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים זוכה לכל הברכות האמונות בברכת כהנים (שם יא). — °וכמו שלמים, הִנְזִיר: נזיריך שהנזרת והפרשת בני אדם מהם (רש"י ויקר' כה ה).

— קל, *נָזַר, — נדר להיות נָזִיר: כשעלו נזירין מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים שבית המקדש עתיד לחירב הייתם נוזרים אמרו לו לא והתירן נחום המדי (נזיר ה ד). כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל (שמעון הצדיק, נדר' ט:). אימתי אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שנזר בחיי אביו אבל נזר לאחר מיתת אביו אין מגלח על נזירות אביו (ר' יוסי, תוספת' נזיר ג יח). עבד שנזר וגלח יצא לחירות (שם ו ו). הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין אותה קופה כאלו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו (משנ' שם א ה). ולפטור את שנזר בבית הקברות (ספרי במד' כח). האשה שנזרה בנזיר ושמע בעלה ואמר לה מה ראית שתזורי מדוע עשית שנזרת ולא הייתי רוצה שתזורי (ירוש' שם ד ב). — ומק' לִזּוֹר, ליזור: אם בשאינו מתכוין ליזור אע"ג שהוציא נזירות מפיו לא יהא נזיר (ירוש' נזיר א א). זאת אומרת שאדם קובע עליו קרבן נזיר ועתיד ליזור (ר' זעירא, שם ב ה). — נָזַר את עצמו מן דבר, כמו הִזִּיר: הוא נוזר עצמו מן היין וכו' זוכה לסוד החכמה (מד"ר במד' יא). אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה (שם).

— פִע', °נִזֵּר, — כמו הִזִּיר: כשהן כועסין נודרין שאינן נודרין לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמן (רש"י נדר' ט:).

— הִתפ', °הִתְנַזֵּר, — עשה עצמו נזיר, מראה את עצמו כנזיר: ויבהיל להביא את בן המלך המתנזר, לקיים מאמר הגוזר (ספ' המוסר לר"ז בן סעדיה, כ"י תימן, מחב' ד).

— פֻע', °מְנֻזָּר, מְנֻזֶּרֶת, מְנֻזָּרִים, מְנֻזָּרוֹת, — אותיות מְנֻזָּרוֹת, הפוכות לאחור: ט' נונין מנוזרות ונכתבות לאחור (מסורה גדולה, גינצבורג, אות נ, סי טו). ואותות תלוים ואותות קטנים וגדולים וכו' והנכתב ולא נקרא והנקרא ולא נכתב ואותות מנֻזרות (בן אשר, דה"ט, סי' ג). והאותיות התלוים והמנֻזרים והנקודים (דונש על מנחם, הקדמ'). טעה המדפיס בענין שתי הנונין המנוזרות טעיות רבות וכו' שלא שם נון מנוזרת כלל בשתי הפיסקות שלפניה ואחריה של פרשת ויהי בנסוע וכו' וידעתי גם אני שקשה הוא במלאכת הדפוס לעשות נון מנוזרת כהלכתה וכו' והכלל העולה שצורת הנון מנוזרת האמתית היא להפוך כל הנון לאחור (ר"מ מלונזנו, אור תורה, בהעלתך י). ונונין אלו נקראים מבעלי המסורה נונין מנוזרות מלשון נזורו אחור שכן בתחלה מתחיל הסופר לכתבן כסדרן לפנים ואחר כך הופכן לאחור וכו' עוד מצאתי במסורת ישנה אותיות מנוזרות שבקריה הן תשעה (מנחת שי, תהל' קז כג).