°, ש"ז, — בדקדוק, אות שאינה נשמעת כלל במבטא או שאינה מוּנעת באחת התנועות הקוליות: דע כי לא ידבר באות אחת לבדה נפרדת כי התחלת הדבור לא יהיה כי אם בתנועה כי לא יחלו בנח ותכליתו יהיה בנע כי לא יעמדו כי אם על נח ואלה השני דברים לא יתקבצו באות אחת (ר"י א"ת, הרקמה ג). ויש שימלט ממנו הרבה מן המנהג הזה ונוהג בנח הפא על העקר (שם טו). ואיננו נכרי בתכונה הראשונה רדיפת שלש תנועות שלא יכנס ביניהם נח ולא דגש (הוא, כוזרי ב פ). ובעבור כי התחלת המבטא נוע וסופו נח על כן לא יתכן להיות שם קטן משתי אותיות (ראב"ע, ספר השם א). ואם למד הפעל גרונית יוליד נח בקריאה בין העין והלמד (רד"ק, מכלול שדה"פ). — °נַח נֶעֱלָם: הענין האחד תנועה נראת מבוארת בהרגשה וכו' והענין השני נח נעלם  לא ירגיש בו האדם (ראב"ע, תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג 6). מצאנו נח נעלם תחת הדגש ומצינו יוד נעלם למשך (הוא, שפת יתר נח). ודגשות שין אשה תמורת היוד תחת הנח הנעלם שהוא באיש (הוא, בראש' ב כג). ולעולם לא יהיה דגש אחרי החולם רק יהיה נח נעלם והוא ואו במבטא פעם יכתב ופעם לא יכתב כי ישענו על המבטא (הוא, צחות  א). — °נַח נִרְאֶה ונַח נִסְתָּר: ונראה שעין הפעל לא נבנה על משך אבל על נח נראה עם פתח לעולם (ר"י א"ת, כוזרי ב פ). השורק מתנועע על השלש תכונות יבא אחריו המשוך ויבא אחריו הדגש והנח הנראה (שם). נהגו העבריים להבליע הנח הנסתר באות הסמוך לו מאחריו (ר"מ ג'יקטיליה, תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג 8). אלה השלשה אותיות (או"י) משתתפות בלשון הקדש לשני ענינים מתפרדים ורחוקים במבטא הענין האחד תנועה נראת מבוארת בהרגשה ונח נראה מבואר בהרגשה כשאר כל האותיות בתנועתם ונוחם (ראב"ע שם 6). וכאשר יפתח האות בעבור שיש אחריו נח נראה כמ"ם אמר יקמץ בקמץ גדול אם היה בסוף פסוק או באתנח (הוא, צחות ב.). והאות שבסוף המלה שאין תחתיה אחת מהתנועות ואינה מאותיות אהו"י תקרא בשוא והוא נח נראה (רד"ק, מכלול, שדה"ש). ומנהג הלשון כאשר תבוא אחת מאותיות אהו"י ריקה בלי תנועה אחר אחת מחמש תנועות הגדולות יש מהם שהם נח נסתר במבטא ובלתי מרגשים לאזן השומע ויש מהם שהם לפעמים נח נסתר ולפעמים ג"כ נח נראה ומרגשים לשומע (ב"ז, תל"ע, סי' ח). — נַח הַמֶּשֶׁך: כי נח המשך הנמצא במלות האל השניות הנפרדות ממנהג העברים להשאירו בקצתם וכו' אלא שנח המשך נופל ממנו על הדרך הזה (ר"י א"ת, הקד' השרש' לריב"ג). — ות"ז, ולנק' נָחָה, שאינה נשמעת במבטא: ואם תהיה העין דגושה לא תהיה הפא ההיא הגרונית כי אם נחה לעולם (ר"י א"ת, הרקמה טו).