פ"ח, נָחִיתָ, נְחֵה, נְחֵנִי, נָחַנִי, נָחֲךָ, נָחַנּוּ, נָחָם, — נָחָה את פלוני, עשה שפלוני יֵלֵךְ לצד שהוא רוצה, leiten; diriger; to lead: אנכי בדרך נָחַנִי יי' בית אחי אדני (בראש' כד כז). ויהי בשלח פרעה את העם ולא נָחָם אלהים דרך ארץ פלשתים (שמות יג יז). נָחִיתָ בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך (שם יה יג). ועתה לך נְחֵה את העם אל אשר דברתי לך (שם לב לד). מי נָחַנִי עד אדום (תהל' ס יא). נָחִיתָ כצאן עמך ביד משה ואהרן (שם עז כא). — ובמליצה, במשמ' רוחנית: וְנָחֲךָ יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך (ישע' נח יא). יי' נְחֵנִי בצדקתך למען שוררי הושר לפני דרכך (תהל' ה ט). הורני יי' דרכך וּנְחֵנִי בארח מישור (שם כז יא). וראה אם דרך עצב בי וּנְחֵנִי בדרך עולם (שם קלט כד). — ובסהמ"א, נָחוּי, נְחוּיָה, נְחוּיִם, נְחוּיוֹת: הנעקשו שבילי רום וחמה בדרך לא סלולה היא נחוּיה, עדי קמו כלבים על זאבים ועזים לחטוף גורי לביָא (רמב"ע, הלעד הזמן). היש בם מגשימים בהבלי הגוים, ואם מבלעדיו עננים נחוּים (ר"י הלוי, ידעו הבנים). ויבחרו מבנות האניות הנחויות, ומעלמות הספינות היפיפיות (ר"י חריזי, איתיאל כב). נחויה ושבויה לכדוה זרים (סידור תימנ' יוה"כ, מה לי ללכת).

— הִפע', הִנְחַנִי, הִנְחִיתָם, לְהַנְחֹתָם, אַנְחֵהוּ, אַנְחֶנָּה, תַּנְחֶה, תַּנְחֵנִי, תַּנְחֵם, יַנְחֵנִי, יַנְחֶנּוּ, יַנְחֵם, יַנְחוּנִי,— הִנְחָה את פלוני, כמו קל נָחָה: ואברך את יי' אלהי אדני אברהם אשר הִנְחַנִי בדרך אמת (בראש' כד מח). ויי' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לַנְחֹתָם הדרך (שמות יג כא). מן ארם יַנְחֵנִי בלק מלך מואב מהררי קדם (במד' כג ז). יי' בדד יַנְחֶנּוּ ואין עמו אל נכר (דבר' לב יב). וַיַּנְחֵם את פני מלך מואב (ש"א כב ד). ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וַיַּנְחֵם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי (מ"ב יח יא). ובעמוד ענן הִנְחִיתָם יומם (נחמ' ט יב). את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם לְהַנְחֹתָם בהדרך (שם יט). וַיַּנְחֵם בענן יומם וכל הלילה באור אש (תהל' עח יד). וישמחו כי ישתקו וַיַּנְחֵם אל מחוז חפצם (שם קז ל). — ובהשאלה, האור יַנְחֵהוּ, יראה לו הדרך: שלח אורך ואמתך המה יַנְחוּנִי1 יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך (תהל' מג ג). — ודברים לא בע"ח: התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תַנְחֵם (איוב לח לב). — ובהשאלה, במשמ' רוחנית: דרכיו ראיתי וארפאהו וְאַנְחֵהוּ ואשלם נחמים לו ולאבליו (ישע' נז יח). נפשי ישובב יַנְחֵנִי במעגלי צדק (תהל' כג ג). ולמען שמך תַּנְחֵנִי ותנהלני (שם לא ד). אליך אקרא בעטף לבי בצור ירום ממני תַנְחֵנִי (שם סא ג). ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מישר ולאמים בארץ תַּנְחֵם סלה (שם סז ה). כי אתה אלוהי רוחך טובה תַּנְחֵנִי בארץ2 מישור (שם קמג י). משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וַיַּנְחֵם (איוב יב כג). כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אַנְחֶנָּה (שם לא יח). — והִנְחָהוּ בעצה: בעצתך תַנְחֵנִי ואחר כבוד תקחני (תהל' עג כד). — והתורה וכדומ': בהתהלכך תַּנְחֶה (התורה) אתך בשכבך תשמר עליך (משלי ו כב). תמת ישרים תַּנְחֵם (שם יא ג). מתן אדם ירחיב לו לפני גדלים יַנְחֶנּוּ (שם יח יו).