°,  ש"ז, — שה"פ, במשמ' מהירות וחזק: וכתב צוררי אליו בנחץ כתב חזק ורם מאין פצירה, ושלח לו התדע כי שמואל לחיותו בדתנו עברה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). והנפעל נבהלו נחפזו נחפז ללכת מקול רעמך יחפזון ענין הכל נחץ ומהירות עם פחד (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, חפז). וממנו כתרו את בנימין הרדיפוהו כלומר המתינו לו ולא רדפוהו בנחץ (שם, כתר). נכתב בנחץ גדול בי"א תשרי שנת אתק"ו לשטרות בארץ מצרים (אגר' הרמב"ם לחכמי מונופיליר). ההכרחה והאונס שהנוגש עושה לעובדים לפניו לעשות איזה דבר בנחץ גדול וזה השמוש מהלחץ נקרא בדבריהם דוחק (ר"י אברבנאל, זבח פסח על הגדה, וירא את ענינו). כותב בנחץ נאמנך יצחק ב"ר ששת זלה"ה (הריב"ש, תשו' תטו). שהשליחות היתה במהירות גדולה וכו' שהשלוחים ההמה באו זה אחר זה ובנחץ גדול עד שהגיעו אליו (רשב"צ דוראן, מג' ספר קנז.). — ואמר הפיטן: הבדלו מכל חטא ומכל טומאה בנחץ, פן תהיו בעמים בני נבל אנשי שחץ (קרובץ ארג'יל, שבת פרה, טהור עינים). — ובמשמ' חִזּוּק דבר: שער כ"ו ממה שהוסף בו לנחץ ממה שאין צרך בדברים אליו יש שישנו הפעל או המלה לבלי צרך מביא אל זה בתכן הענין אבל על דרך הנחץ ואפשר שיהיה הנחץ ראוי וכו' ויש שמרבים האחד אם לנחץ אם להגדיל ענינו (ר"י א"ת, הרקמה כו). ואפשר שתחדש ההא הזאת טעם זולתי טעם הפלגה והנחץ כמו הא לנועדיה הנביאה (שם ו). במאד מאד תוספת הבית בו לנחץ (הוא, השרש' לריב"ג, מאד). שכבר מצאו בעלי הלשון שדרך הרבה מקראות לכפול תיבות לנחץ ולחזק (רמב"ן, שמות ד ט). — ובמשמ' דֹחק ופצירה: ודפקום יום אחד קול דודי דופק ענינו הנחץ והפצירה וממנו מתדפקים על הדלת כלומר פוצרים לדחות את הדלת ולשברו (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שרש דפק). — ובמשמ' צרך שאין לדחותו: שגזרו עליהם שיוליכו עץ כבד ועב לאחוריהם תלוי בצואריהם ללעג ולזה לא היו יוצאים מבתיהם כי אם לנחץ גדול (ר"י בן וירגא, שבט יהודה, שמד לב).