ש"ז, בכנ' נַחְרוֹ, — שאיפת האויר דרך הנחירים בקול שאון, נַחַר הסוּס וכדומ': התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה התרעישנו כארבה הוד נַחְרוֹ אימה (איוב לט יט-כ).