ש"ז, — שה"פ מן א. נָחַת, במשמ' ירידה בכֹח, d. Niederlassen; descente; descent: והשמיע יי' את הוד קולו וְנַחַת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה (ישע' ל ל). — ואמר המשורר: הראה נחת זרועו, לעם מחכה ישעו, וירה בים מרכבות פרעה, סוס ורוכבו ירה בים (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד).